נוסח הגיית מלת "חסדי" בתפלת שמונה עשרה
לק"י לכבוד הרב שלום וברכה! בסידור "שיח ירושלים" בהדפסה הראשונה נכתב בתפלת שמונה עשרה בברכת מגן אברהם: "זוכר חסדי אבות ומביא..." בגעיא בחי"ת. ואילו בסידור הנ"ל בהדפסה השנייה, נשמטה הגעיא. מה הנכון? כמו כן, שלש שאלות בנוגע לספר המדע (מהד' מארי)
1. עמ' קעד טור א, שורה 6 מלמטה נכתב: "כואיבע"א אלא דמשגיחין בבת קול", מה פירוש המלה הראשונה: "כואיבע"א "?
2. עמ' קעט, טור א, 13 שורות מלמעלה "התו שהיו בחצרות המקדש...". מה פירוש המלה הראשונה: "התו"?.
3. ראיתי בסוף הלכות יסודי התורה שמארי כותב כי אין לדעת הרמב"ם לבחון את ה' בנתינת כספי מעשר ("ובחנוני נא בזאת"), מתוך מטרה וצפייה שה' יחזיר לנותן כגמולו. האם הבנתי נכון? ואם אפשר שהרב יסביר מעט עניין זה. תבורך בכל הברכות הכתובות בתורה וה' יהיה עמך בכל אשר תפנה ותעשה
תודה רבה על הקדשתך מזמנך לטובת הציבור ה' ישלם לך בבריאות טובה ובנחת מכל צאצאיך אכי"ר.
בתודה ובברכה
א. חסדי בגעיא. בהדפסה השנייה נשמטה הגעיא.
1. כוונת הכס"מ לגמרא, יבמות, יד, א, שם נאמרו אפשרויות שונות, אם ב"ש עשו כדברי עצמו רק לפני הבת קול, או גם אחרי הבת, ונאמר שם: ואי בעית, אימא לאחר בת קול, כלומר שבית שמאי לא נשמעו לבת קול. ועל כך כתב הכס"מ, שלא נפסקה ההלכה כמו "ואי בעית אימא". אלא שמשגיחין בבת קול.
2. עיין יחזקאל, פרק ט, שהמלאך נצטווה לעשות סימן (=תו) על מצבות הרשעים.
3. הבנת נכון. שאין לבחון הקב"ה אם יכול הוא לקיים הבטחתו, אם הוא מקיים הבטחתו. עיין מורנו הרב יוסף קאפח, שם, עמ' קפ, אות כא, שלפי רס"ג ורבינו, האדם בוחן עצמו, אם הוא רצוי לפני ה' - מותר.