ראשית, אותו בחור תימני בלדי טועה לחלוטין ביחסו לעניין של קבלת הוראות מרן ע"י יהודי תימן. ובוודאי ביחסו לשיטת מו"ר הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א. וטעותו היא כפולה:
א. שהרי כ 80-70% מדברי מרן בשו"ע הם העתקה מדברי הרמב"ם.
ב. רשאים גדולי ישראל להורות שבנסיבות מסוימות יש לנהוג כרב זה במקום רב אחר, כמובן לפי שיקולים הלכתיים. הבעיה לגבי מנהגי העדות בארץ הקודש, בימים אלו, היא כדלקמן. לית מאן דפליג שלפני מרן, הרמב"ם היה מרא דאתרא דא"י, ומרן בעצמו כותב זאת. לית מאן דפליג שחשובה המגמה לאחד את בית ישראל, שהיא היתה המגמה של מרן שבגללה חיבר את ספרו ב"י וספרו שו"ע, ובדרך הוראת ההלכה שבה בחר. ושזוהי המגמה שמנחה את מו"ר הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א, אולם שאלה הלכתית ומעשית יש בעניין זה. מהו הדין ההולם את קיבוץ הגלויות שהתרחש בדורנו, שנקבצו באו קהילות ישראל בני עדות שונות מתפוצות העולם לישראל:
א. האם ניתן לקבוע בבירור, שאחינו הספרדים קדמו לכולם בעת הזאת, וכל השאר מתבטלים בתוכם, בבחינת קמא קמא בטיל.
ב. גם אם הספרדים קדמו, האם הדין קמא קמא בטיל. חל גם כשהקהילות עלו לארץ הקודש, יחד עם חכמיהם ויש להם בתי כנסיות ובתי מדרשות משלהם ומורי הוראה משלהם.
ג. מבחינה מעשית יש קושי לבצע את ההוראה, שיהודי תימן ינהגו כמרן. הן בגלל שהם ממשיכים להתפלל לפי מסורותיהם, וקשה מאוד לשנות דברים אלו. והן בגלל שהם יודעים שגם המרוקאים שומרים על מסורותיהם, גם כשהן בניגוד למרן, וכן שהם יודעים שאחינו האשכנזים על פלגיהם השונים נוהגים לפי מנהגיהם.