לכבוד הרב בהמשך לשאלה הקודמת על התרחקות מהנשים. ששאלתי מה המקור של חיוב מכת מרדות על שחוק וקלות ראש עם נשים ועל רמיזה וקריצה. כי לכאורה לא מצינו בכל התלמוד שיש בזה אפילו איסור דרבנן. ועכשיו מצאתי ראיות חזקות שמוכיחות שאין שום איסור מדרבנן בשחוק ובקירבה רגשית לנשים, אלא רק הרחקה וזהירות בעלמא שהם חלק ממנהגי צניעות שהתקבלו בכלל ישראל. ראיה ראשונה: גמרא בבא בתרא צא, ב: ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה, ולא הוו חטאן ופירש הרשב"ם: מטיילין - משחקין. טליא וטלייתא - נער ונערה. ואע"פ שיש את דעת המהרש"א ומי שאומר שהדברים אמורים דוקא בדורות ראשונים שהיו שולטים ביצרם אבל כיום זה אסור, עדיין זה מוכיח לכאורה שאין איסור דרבנן בקירבה כזאת של קלות ראש בין נערים ונערות. אלא אם כן נפרש בדוחק שאחרי דורו של רבי יוחנן גזרו חכמים על כך. אבל אין לזה מקור בתלמוד. אגב, צריך עיון למה הכוונה במילה "משחקין", אם הכוונה לשחוק, או הכוונה שהיו משחקים במשחקים. ובכל מקרה מוכח שיש פה קשר שאינו של כובד ראש. כי גם אם נער ונערה משחקים בקלפים או בלגו יש פה אלמנט של שחוק וקלות ראש. ראיה שנייה: הגמרא בכתובות עב, ב שנפסקה הלכה למעשה ברמב"ם ובשולחן ערוך: ואיזוהי דת יהודית? (והראשונים פירשו שדת יהודית הכוונה למנהג צניעות שנהגו בנות ישראל מעצמם, היינו משהו שאינו אסור מן הדין אבל בנות ישראל נהגו כך) ובהמשך אומרת הגמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל: במשחקת עם בחורים היינו אשת איש שמשחקת עם הבחורים (וגם אשת איש שמדברת עם כל אדם כמו שאומרת הגמרא) היא עוברת רק על דת יהודית ולא על דת משה. ואם היה איסור עצמי בשחוק אז זה היה נחשב לדת משה ולא לדת יהודית. ראיה שלישית, הגמרא בכתובות (דומני דך יז:) שאומרת שרב אחא הרכיב את הכלה על הכתפיים. ואע"פ שהוא היה צדיק גמור ולכן היה לו דין שונה, מכל מקום אם היה חיוב מכת מרדות מדרבנן על שחוק לא נראה שהיה אפשר לחלק בין צדיק גמור לאדם רגיל. כי מי קובע מיהו צדיק גמור ואת מי להכות מכת מרדות ומי לא? והרי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב אשמח לשמוע את דעת הרב