מו"נ פרק ב
העתיק המתרגם "וכאשר היה אדה"ר על שלמות עיניניו ותיקונו והוא ביושר תולדתו ומושכליו אשר נאמר בשבילו "ותחסרהו מעט מאלהים" - לא היתה בו כח מתעסקת במורגשות בשום פנים"
א. מה הפירוש "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" שהרי לא היו "רברביא" באותה עת, וגם בד"כ מעלת הגדולים הוא מיעוט הרגש והרבות השכל?
ב. איך הרגישה חוה "כי טוב העץ למאכל" בטרם אכלה וידעה טוב ורע?
ג. נאמר "כי טוב" לגבי השם ו"טוב" הוא מושג רגשי, אם כן איך מתיישב זה מתיישב עם פירוש העניין כולו, שהרגש הוא הפיחות שנוצר כתוצאה מאכילת פרי עץ הדעת טוב ורע, או שהוא גם כן מעלה?
א -
ג. עניין זה הוא סתרי תורה, ואינו מתפרש כפשוטו, כי אין עץ הדעת עץ שפריו מוסיף דעת לאכולו. אין הדעת האמורה בו - חכמה. אלא ידיעה והתייחסות אל התאוות החושניות, שבהן האדם המתאווה בגלל שטוב לו, לפי תחושתו, האירוע החושני שמגרה את יצריו. ואין מדובר בטוב לעניין שכלי, כי עניין שכלי לא נערך בטוב ורע, אלא באמת ולא אמת. ולכן חשוב היטב כדי שתבין מה הציעה חווה לאדם. לא עניין אינטלקטואלי, אלא אירוע חושני שגורם לסיפוק טוב למשתתפים בו. ואידך זיל גמור.