תבלינים בפסח
שלום לכבוד הרב,
שלמך יסגא לעלמין. יורינו רבינו לעניין ברירת תבלינים לטחינה לפסח. כידוע חוששים לגרגירי ה' מיני דגן המעורבים בגרגירי התבלינים וע"כ מצריכים לברור היטב היטב, ויש שאף אסרו בשל כך (אין אנו בקיאים בברירה, וחמץ במשהו אוסר) את השימוש בתבלינים מסויימים. ברצוני לשאול – כידוע אין איסור בקמח שנחלט, רק גזירה מלכתחילה שלא יחלוט שמא לא ירתיח המים יפה יפה. וגרגרי החיטה עצמם אינם צריכים שימור לדעת רבינו אלא משעת לישה (ורק משום מנהג לוקחים משעת קצירה). א"כ, באופן תיאורטי – אם אטחן תבלינים ובתוכם מעורב גרגר חיטה ללא ידיעתי – ואח"כ אחלוט אותם – אין הקמח הזה (שהיה בגרגיר) מגיע לידי חימוץ כלל ועיקר (וגזירה משום שמא לא ירתיח המים יפה יפה אין כאן, כי מדובר בספק בלבד). ומכאן למעשה – שמלכתחילה אוכל לברור לא בצורה יסודית מאוד, את התבלין הבעייתי שיש קושי בברירתו (מבחינת דמיון לחמשת מיני דגן – ככמון וכדו' שבחוויג') אם כל שימושי בו הינו למרק בלבד, והנני מקפיד, לאחר חליטת הבשר כדין, לתת את התבלין למים רותחים דווקא, שהרי התבלין נחלט, ואין חשש חימוץ. ואף אם לא לכתחילה, אולי ניתן להוסיף צד זה להקל במקום שבו נוהגים לחלוט את הבשר, אך לי כאורח יש חשש בעניין התבלינים (שמחמת חוסר מודעות לא בררום מספיק טוב / קנויים מהכשר המסתמך על ביטול חמץ בשישים לפני הפסח כדעת השו"ע) שאוכל לאכול שם מרק בלי חשש, ע"פ סברה זו. מה דעת הרב בנושא? האם יש ממש בסברה זו?
אצלנו נוהגים לברור דגנים מתבלינים, אבל בוררים היטב היטב. אולם לכתחילה אין לחלוט גרגרי חטים. ואם חלט חליטה טובה, ואם בקי הוא בחליטה, בדיעבד מותר. כמו כן אין לחלוט לכתחילה קמח תבלינים שמעורב בו קמח דגנים (בגלל שלא ביררו הדגנים מן התבלינים). ואף גם זאת נהגו אבותינו שלא להתארח בפסח, בגלל שאין יודעים את דרגת הכשרות של המארח. והיו אומרים על דרך החידוש שכל אחד יתמודד עם החמץ שלו.