שלום לכבוד מורינו ורבינו. בעניין מי פירות אינם מחמיצין, והתנאי "שלא יתערב בהן שם מים בעולם, ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין". (הל' חו"מ, ה,
ב) מהי הגדרת רבינו הרמב"ם לעניין מחמיצין? האם נאמר שמי פרות שנפלה לתוכם טיפת מים אחת בלבד – המים הופכים את כל המי פירות מ'מסריחין' למחמצים (ונבין לשון 'מחמיצים' – מי הפירות כולם מחמיצים). או שנאמר שרק חלק מהעיסה בלבד יהיה חמץ – לשער כמה יכולה היתה טיפת מים זו להרטיב (ולחמץ) מתוך כמות הקמח אם ניתנה לבדה ללא מי הפירות (ונבין לשון 'מחמיצים' – שהמים עדיין מחמיצים, לאפוקי ממחשבה שתתבטל טיפת המים במי הפירות). שאלתי אינה לעניין אכילה בפסח כמובן, אלא על שיהוי בפסח בלבד. שאם נאמר שהמים שניתנו במי הפירות מחמצים 'רק' את החלק מהעיסה שהיו מחמצים אילו ניתנו לבדם, ונוכל לשער שאינו כזית בכא"פ בכל העיסה, ניתן יהיה לשהות תערובת חמץ זו בפסח לדעת רבינו, ולא נתחייב לבערה.
תודה לכבוד הרב וכל טוב.