דילוג לתוכן העיקרי

תערובת חמץ

שאלה

שלום כה"ר. על מה נסמכו חכמי תימן ( מי שראיתי: מורי הישיש, מהר"י יצחק הלוי, מהר"י קאפח, מהר"ח כסאר) להתיר לקיים בפסח תערובת חמץ שאין בה כזית בכא"פ? ולהתיר לאחר הפסח אפי' שיש בו כזית בכא"פ? מהר"י קאפח (פ"ד ה"ח), מביא ראיה מפיה"מ. לכאורה מה ראיה, הרי הרמב"ם כותב לשון אכילה? בתומ"ר

תשובה

עיון מדוקדק בהלכות חמץ ומצה פרק א' כולו, וכן סוף פרק ג' בעניין תריאק וכיו"ב. וכן בפיהמ"ש מלמד שזו שיטת רבינו. לגופו של דבר, בראש פרק טו ממאכלות אסורות קבע רבינו, שתערובת איסור בהיתר שטוחן בה כזית בכדי אכילת פרס, מותרת מדין תורה. כלומר, כבר אין איסור ממין תור. ה ואם כן, על מה יחול איסור בל ייראה ובל ימצא?! מילא לגבי אכילה חצי כזית אסור מן התורה לא כן לגבי בל יראה ובל ימצא.