1. בוודאי. ובברכה. שהרי הפרשת חלה היא ברמת העיסה, וברמת האפייה, דהיינו מן הלחמים שכבר נאפו. הבעיה, אם הפרשה זו מסלקת למפרע את איסור אכילת טבל של מה שכבר אכל.
2. נראה שחייבים להפריש חלה בברכה, אף שלא נותר שיעור. כי השיעור המחייב בחלה עושה אותה לטבל. לפני כן אינה טבל. ומשעה שכבר נעשתה טבל, היא חייבת בהפרשת חלה בברכה, ככל טבל שחייב תיקון בברכה. ומה שאכלו טבל - אכלו. אבל הנותר נשאר טבל, וחייב בתיקון ובברכה. עיין תוספתא, חלה, ב, ה, שר' אליעזר בן יעקב סובר שהנוטל חלה מן הקב (=פחות מהשיעור) דומה לתורם תבואה שלא הביאה שליש. וחכמים סוברים לתורם פירות שלא נגמרה מלאכתן. הנה לפי כולם פחות מכשיעור, עדיין לא נטבל. ואין חיוב. ואף שנאמר שם, שחזרו לומר לא כך ולא כך. שהרי הקב מצטרף עם אחרים, זאת רק בגלל אפשרות הצירוף, אבל לפני הצירוף אינו טבל. ורק לאחר הצירוף הוא טבל וטעון תיקון. ומשנטבל חייב כל חלק וחלק מאותו שיעור בתיקון. צא וראה, שאם הפריש חלה מקב (אינו שיעור המחויב בחלה), אין זו חלה. וכן הפריש מקב נוסף, אין זו חלה, ואם צירף הנותר משני הקבין לאחר ההפרשות הנ"ל, חייב להפריש חלה. כי כאמור, השיעור מלבד העיסה או האפייה, יוצר שם של טבל על אותו לחם, ויש לתקנו מאיסורו, ולא יועילו ההפרשות, שנעשו בטרם היה איסור לאכול, ובטרם נוצר החיוב להפריש. וכן מקצת ראיה, מה שכתב הרמ"א, על השו"ע, יו"ד, שכו, ג, שכתב שאדם אחד שעשה שני קבין (=שיעור להפריש חלה שני קבין פחות חומש), ודעתו לחלקה וחלקם, שפטור, כי כל אחד אין לו שיעור. אבל אם לא עשאם על מנת לחלקם, לא מהני החלוקה אחר כך, אחר שכבר נילושה. כי כבר נתמלאו שני היסודות לחיוב: עיסה ושיעור. וא"כ כל שהגיע לחיוב טעון תיקון, גם אם לאחר מכן חילק או נאכל, חייב בהפרשת חלה, ולענ"ד בברכה. אפילו לא נשאר בשיעור החיוב, כי כבר היה חיוב. נ"ב. תוכל להאזין באודיו לתשובה לשאלתך באתר נצח ישראל (מדור הלכה יומית) www.net-sah.org.