השתטחות על קברי צדיקים
לכבוד הרב ידוע שיש מחלוקת הפוסקים האם אדם שהולך לקברי צדיקים רשאי לפנות לצדיק עצמו על מנת שיבקש עליו רחמים. יש מתירים, ויש אוסרים כל פנייה למת מחשש דורש אל המתים או אולי גם מחששות ע"ז ואחרים ולשיטתם כל מה שהותר בהליכה לקברי צדיקים זה רק לבקש מהקב"ה שבזכות הצדיק ימלא תפילתנו. ותו לא. (מהרי"ל, ט"ז תקפא, לט, וגם חיי אדם וגם הגר"א החמיר בזה ושמעתי מרב אחד שגם לדעת המשנה ברורה אסור לפנות אל המת עצמו בשום אופן, ולא ראיתי מקור לכך עוד) ולכאורה הרי יש גמרא מפורשת בסוטה לד, ב שכלב השתטח על קברי האבות וביקש שיבקשו עליו רחמים?! ועיין תוספות שם ד"ה אבותי שמביא מקורות נוספים כאלה. איך הפוסקים שאוסרים כל פנייה אל המת יסבירו את הגמרות המפורשות הנ"ל שבהם מצינו שכן פנו ישירות לצדיקים?
לפי פשוטם של דברים יש קושי כפי שכתבת. ולכן המתנגדים לפנייה ישירה לצדיקים, יאמרו:
א. אפשר שיש דעה כזו, ואין הלכה כמותה. כפי שגם במסכת תענית, בתעניות האחרונות על הבצורת, הולכים לבית הקברות. יש מי שאומר כדי שיתפללו עבורינו, ויש מי שאומר, כדי שנזכור את יום המוות, וניכנע ונשוב בתשובה ונתפלל לבוראנו. וכך נפסקה ההלכה ברמב"ם ובשו"ע. שאפילו לקברי גויים הולכים, אך אין בית קברות יהודים בסביבה.
ב. או שאין הדברים כפשוטה, אלא ביטוי למצוקה גדולה, שאין לנו במה להתפלל לה', אלא להישען רק על זכות אבות וכן בגמרא ע"ז. שמים וארץ התפללו עלי, כלומר ביטוי למצוקה של המתפלל והשב בתשובה, שאין לו שום זכויות והוא דופק שערי שמים, וכן מהרי"ץ פירש, וכן עוד רבים.