תחיית מתים בגמרא
שאלה
לכבוד הרב רבי אברהם בן הרמב"ם במאמרו על דרשות חז"ל פירש את המקרים בגמרא שבהם אמוראים החיו מתים שלא כפשוטם (הוא פירש 2 המהמקרים האלו) כגון את המקרה של רבה ורבי זירא במגילה הוא מפרש לא כפשוטו ודומני שהוא פירש שרבי זירא היה קרוב למות ולא מת ממש. והיה עוד מקרה כזה שהוא פירש לא כפשוטו היינו שלא היתה מיתה ממש. מדוע רבינו אברהם ראה צורך לפרש את המקרים האלו שלא כפשוטם? מדוע אי אפשר להניח שהאמוראים יכלו להחיות מתים כפשוטו?
תשובה
1. גם האמוראים אינם ה'.
2. צריך לפרש דברי המקרא ודברי חז"ל לפי הטבע ולפי ההיגיון, אלא אם כן קיבלנו בקבלה שהעניין כפשוטו. ואין להרבות בניסים, כשאין צורך בכך. אפילו הניסים המפורסמים במקרא, אמרו חכמים במסכת אבות, שנבראו במעשי בראשית בין השמשות. וד"ל.