לפי הרמב"ם, נראה שאין כל התייחסות למנהגי אבילות בשלושת השבועות שבין יז תמוז לט באב. וכל מנהגי האבלות מרוכזים לשבוע שחל בו, אלא ש"משייכנס אב, ממעטין בשמחה... ויש מקומות שנהגו לבטל שחיטה מראש חדש". ואפילו ביום ט' באב מנהג תימן לאפשר למי שמעוניין בכך - לאכול בשר, מלבד סעודה מפסקת.
1. לא הזכיר רבנו כלל ענייני סכנה שבשבועות אלו כמו בעדות אחרות. ובתוך כך לא את ההליכה לים ולבריכה וכיו"ב - מדוע?
2. אם למישהו כואב הראש בעקבות נסיעה ארוכה מאד שאינו יכול לדחותה, האם יכול להקל מעט בשתיה?
3. נראה שמותר להתרחץ ביום יז בתמוז - ולכן האפשר ללכת ביום זה לבריכה או לים? (ולפעמים יש מקומות שעושים פעילות בים בליווי מוזיקה, האם זה משנה? כי אני לא שם לב לכך ממילא)