איני מלומד כל כך כדי להבין את הרעיון שמלך המשיח אינו אדם מסוים, אלא צורך של כל אחד להגיע לשלמות. נבצר מבינתי. רבינו, מלכים, יא, א, "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד... ובונה המקדש, ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם... וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו". ובהלכה ג, "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים... אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבא... נושא כליו של כוזבא המלך... עד שנהרג. ובהלכה ד, "ואם יעמוד מלך מבית דוד... והצליח... וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בדאי". ובפיהמ"ש, סנהדרין, י, א, "אבל ימות המשיח הוא זמן שבו תחזור המלכות לישראל, ויחזרו לארץ ישראל, ויהיה אותו המלך אדם". כלומר בן אדם מסוים. ואם רבינו המשיך שם וכתב: "ואין זה מוזר שתתמיד מלכותו אלפי שנים", אפשר שהכוונה אחרי מותו ע"י צאצאיו, שימשיכו דרכו.