ראשית, לא כללתי את הרשב"א. שנית, אחרי שאדם לומד את הסוגיא התלמודית עם רש"י, כדי שתהיה לו הבנה בסיסית, יקרא את פירוש הר"ח, שהוא מאוד תמציתי, וגם תכליתי, והרמב"ם הושפע הרבה ממנו. ואח"כ ילמד את הרי"ף, כי הרי"ף משמיט דברים צדדיים שנידונו בסוגיא, ויש שהוא מביא ממקום אחר חומר משלים ומסכם להלכה. ואח"כ את הרא"ש שהולך בעקבות הרי"ף, אלא שהוא מוסיף את השיטות של חכמי אשכנז. ולאחר מכן ילמד את משנה תורה להרמב"ם ויוכל להבין את ייחוד שיטתו. ולאחר מכן טו"ר ושו"ע, ויעמוד על טיב שיטת הטו"ר, שהוא בנו וממשיך דרכו של אביו הרא"ש, ואת שיטת השו"ע שרוב רובו מושפע מהרמב"ם, ומיעוטו מהטו"ר וכיו"ב. וכך ידע הלומד את הסוגיא התלמודית הלכה למעשה.