סירוב פקודה
שלום לכבוד הרב שליט"א.
קראתי את תשובת כבודו: "אני נגד סירוב פקודה. הנני נגד סירוב פקודה, כי סירוב פקודה יפרק את אחדותנו המינימאלית שנותרה לנו. ובלי אחדות מינימאלית, לא נהיה כאן. ושנאת חינם שהיתה בימי בית שני תוכיח. כללו של דבר, המשך קיומנו כעם יהודי בארצו, גם במידה מוגדלת, שווה לנו כאין ערוך מול ערכים חשובים אחרים, שאין להטיל ספק בהם. וסירוב פקודה, לענ"ד, יפגע בהמשך קיומנו בארץ הקודש". יש לי כמה שאלות:
1. היתכן?! היתכן, שנעשה חשבונות בזמן שיש איסור דאורייתא במסירת שטחים לנוכרי. הרב שפירא זצ"ל, קרא לאנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה, ובראיון עמו אמר כי יש איסור תורה גמור להעביר קרקע של ישראל לנוכרי ואסור להשמע לפקודה כזו ואף לסייע לה. מאות רבנים תמכו בפסק הלכה זה ואף הביעו זאת ב"מכתב תמיכה ברב שפירא". בפסק הלכה מפורט שנכתב סמוך להתנתקות עצמה, כתב הרב שמי שישתתף בגירוש לא יינקה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
2."חובתנו לשמור על אחדות מינימאלית כדי להמשיך ולקיים את מדינת ישראל עד שנזכה למלכות בית דוד." מדוע הרב חושב שדוקא סירוב פקודה, הוא הגורם המשמעותי לאחדות ישראל? אם הערך של אחדות ישראל ממש חשוב לכבודו, כרב עיר אתה יכול לעודד פתיחת מסעדות ובתי קפה בשבת בקרית אונו, וזאת על מנת שלא לעורר מלחמות בענין השבת. כמובן שהערך של אחדות חשוב מאוד, אבל לעניות דעתי לא על חשבון התורה!!!(ולפי הרב שפירא יש איסור דאורייתא במסירת שטחים לנוכרי)
3. מדוע שכל הרבנים המכובדים לא יהיו "כאיש אחד בלב אחד"!!! הרי את הטענה של הרב: "הנני נגד סירוב פקודה, כי סירוב פקודה יפרק את אחדותנו"... אפשר להחליף ב: "אנו גדולי התורה, רבני ערים, שכונות, ישיבות הסדר קוראים לסרב פקודה למסור שטחים לנוכרים". יש אחדות גדולה מזו, שכל הרבנים מאוחדים? לרבנים יש כח עצום שמשפיע רבות על ציבור דתי, חרדי, מסורתי, חילוני. יש לציין שרוב העם היה נגד ההתנתקות, ועם החלטת כל הרבנים היינו יכולים להיות מאוחדים - נגד ההתנתקות! נכון שבסופו של דבר הצבא ביצע את ההתנתקות, אבל זה היה יכול לגרום ל -"הד תקשרותי עצום", ויותר חשוב למנוע בילבול אצל הציבור הדתי. (חלק מהרבנים אמרו לסרב, וחלק לא לסרב) אשמח אם הרב יענה לי.
תודה וכל טוב.
אענה לך למרות שמכתבך כתוב בריתחא דאוריתא גדולה. עפר אני לרגלי מו"ר הרה"ג הצדיק הרב שפירא זצ"ל, אבל אם בכלל היו כוללים אותי בכלל רבנים שנושאים ונותנים בשאלה חשובה זו, הייתי אומר את דעתי שציטטת אותה בשאלתך זו. ללא משוא פנים. לא כי איני סבור שאין איסור תורה במסירת שטחי א"י לאויב, אלא שיש מצבים שמנהיגים רוחניים (מורי הוראה) של הדור, צריכים לשקול בין עמידה על איסורי תורה ובין גלות וחורבן מקדש. ודברי חז"ל על בית הגלות וחורבן בית שני יוכיחו. כלום רבן יוחנן בן זכאי בגד בכך שעזב את ירושלים והלך ליבנה כדי לשמור משם על המעט שנותר, וכלום חז"ל לא ביקרו את ר' זכריה בן אביקולס ועוד, ועוד. ובמחילה, סעיף 2 אינו רלבנטי. כי התנגדותי לסירוב פקודה אינה הסכמה למסירת שטחים. ואיני מורה למסור רק לא לסרב פקודה ויש להסביר חומרת מסירת שטחים, וכיצד אתה משווה שאורה לפתוח עסקים בשבת..