שלום הרב, ראובן אומר בפרשת מקץ ליעקב אביו: "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך". הפרשנים מפרשים שהכוונה לעונש, שיעקב יעניש את בניו של ראובן. כששואלים מדוע בניו אשמים הדברים מובילים לרמב"ם בהלכות תשובה פ"ו ה"א שאומר שאדם נענש בעולם הזה בשלושה דברים: גופו, ממונו, ומות בניו הקטנים. במיוחד הדברים ערים לאור דברי שו"ת בנין ציון (בעל הערוך לנר) המסביר את דברי ראובן כך: אני נודר לך יעקב שאביא את בנימין בחזרה, ובעצם הנדר אני מסכן את שני בני, שימותו באם לא אקיים את הנדר. (זאת על פי דברי הגמרא בשבת "בעוון נדרים בנים מתים"). המהר"ל על אותה גמרא בשבת מסביר את הענין כקשר מהותי בין אב לבניו. הדברים קשים לתפיסה, ואבקש מכבוד הרב לבאר את דברי הרמב"ם:
1. היכן משפט הצדק בעונש אדם במות ילדיו הקטנים מבלי שחטאו?
2. איך נבאר את דברי ראובן, באם דברי הרמב"ם מוסברים באופן אחר מאשר פשט הכתוב?
תודה רבה. מאיר.