שלום נקבע בהלכה שכל שמתאבל עליו מתאבל עמו וכבר כתבו רבותינו הראשונים שאין נוהגים כך ויש המצריכים מחילת האבל. מדברי מארי יוסף אבל ב, הערה ד' אני מבין שהוא מתמרמר על ביטול הלכות מהמשנה ומהתלמוד בטענות שונות. האם לדעת מארי צריך לנהוג הלכה זו כפשוטה, הכוונה לקרוע לשבת שבעה וכוי' כמובן הכל בפני האבל? אם צריך לנהוג כך, לכאורה אסור להסתפר ולהתגלח כי זה נחשב בפניו שהרי הוא יראה שהוא הסתפר והתגלח? (כך כותב הרמב"ן בתורת האדם ומובא בב"י) המעשה שמארי מביא לחיזוק דבריו הוא דווקא על זקני צנועי תימן אם היה מנהג רווח כזה אין צריכין לצנועין? אינני יודע למי התכוון מארי בכותבו צעירי הצאן אבל בספרי האבלות של עדתנו שחיפשתי כולם כותבים שלא נהגו כך? אשמח להרחבה בעניין ואם הרב יוכל להפנות אותי לספרי פסקים או מחקרים העוסקים בעניין זה אשמח מאוד. יורנו רבינו מנהג עדתינו ושכרו כפול
אכן מארי מסתייג מהכרסום ההולך וגובר בדיני האבלות של המשנה והתלמוד, באמצעות מנהגים שיש להם טעמים מטעמים שונים, חשש מפני הגויי, או שהאבלים מחלו על כבודם, או שהדין של המשנה והתלמוד הוערך כמנהג מקומי, ושהוא תלוי במנהגי המקומות השונים. ולפי מארי, צריך לנהוג בפני קרוביו, בן על אביו וכן ההיפך, וכיו"ב, אבלות לכל דבר ועיקר, לרבות תספורת, וישיבה על הקרקע, אלא שאינם חייבים לשבת ברציפות שבעה ימים, אלא כל שהם מבקרים שם, עליהם לנהוג אבילות, ורשאים לצאת לעסקיהם, וינעלו מנעל. ובאמת שלגבי התספורת, אם יסתפר שלא בפניהם, ייראה כמי שאינו נוהג אבילות בפניהם. ואולי בענייני התספורת, מובן מדוע נהגו שלא להסתפר ושלא להתגלח בכל השבעה, אע"פ שבשאר דברים לא נהגו. והצנועים שמארי התכוון להם, הם יודעי ההלכה ומקיימיה, להבדיל מהמון העם שמקיימים ההלכה מצוות אנשים מלומדה, ועל פי הרגש שלהם. תוכל לשמוע פירוט הלכה זו באודיו, באתר "נצח ישראל".
