א. אין אפשרות ללוט ידיו במפה במקום נטילת ידיים שחרית או בשביל נשיאת כפיים, ואף שרבינו ברכות ו, ב, השווה כל הנטילות האלה כמו לאכילה, שמברכים לפני כן ושצריך כלי וכח גברא, אבל לא לעניין ללוט. שללוט נלמד מתרומה. ובתרומה יש חשש שמא יגע בידיו (שהן שניות לטומאה) בתרומה, ואע"פ שבחולין אין חשש זה.
אבל בנטילת ידיים שחרית, הדין הוא משום "ארחץ בנקיון כפי". ועיין רמב"ם תפילה ד,ב, ושו"ע או"ח סימנים צ' וצ"ב, שאם אין לו מים גם לא במרחק ארבע פרסות יקנח בדבר המקנח ואפילו בעפר או בצרורות, כי לנטילה זו דרושה או רחיצה או נקיון. ולכן אין בכפפות על היד אקט של רחיצה או נקיון. ועיין שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח, ב, אות ח(ה), שאם יודע שאין לו מים לנטילה יישן עם כפפות, כדי לסמוך על מ"ד שהנטילה בבקר משום ידים עסקניות. ולא אמר שילבש בבוקר כפפות אם לן בלי כפפות. האזן באודיו בהלכה יומית באתר נצח ישראל בנושא.

ב-ג. רבינו תפילה, ה' י-יד והערות מהרי"ק שם. כריעה (ויש 5 כריעות) היא כפיפת הראש לכוון ליבו, כדי לקיים לכוף כאגמון ראשו, שהוא ביטוי להכנעה. קידה - יושב על הארץ, משכיב ברכו השמאלית על הארץ, ומקפל ברכו הימנית על השמאלית ושוכב על הארץ, כשהוא על צידו השמאלי ופניו על הארץ בהטיה. ולכן אין צורך בשטיח על האבנים. וכך נהגו בתימן. והשתחוויה - שוכב על בטנו ופניו כלפי הארץ, וצריך שטיח על האבנים.

ד. לפי רבינו אין עמידה לא בברכו ולא בקדיש, גם לא בקדושת היוצר ובקדושה דסדר היום. רק בתפילת שמונה עשרה, ובקדושה של תפילת שמונה עשרה, וכן הקורא בתורה בציבור ונושא כפיו.

ה. לפי הדין אסור. אולם לפי השו"ע שנהגו לחזור על ה' אלוקיכם, יוצא שאמרו פעמיים "אמת".

ו. אם אינו אומר עם הש"ץ מלה במלה, עונה אמן אחר יוצר המאורות, ויש שנהגו לא לומר אמן בברכה השנייה לפני שמע ישראל.

ז. לפי מהרי"ץ, המתפלל מקדים לסיים את הברכה שלוש מילים לפני הש"ץ, כדי שיענה אמן אחר הש"ץ, ולא אחר ברכות עצמו. לפי מהרי"ק אין לומר אמן, כי יש צורך להתפלל עם הש"ץ ולומר עימו, מלה במלה, כי רק כך נחשבת התפילה תפילת ציבור.