דילוג לתוכן העיקרי

ברכה על הטבילה

שאלה

לרב שלום ושבוע טוב! תוהה אני מדוע רבנו לא הזכיר ברכה על טבילה הנדה במקומו ורק כאגב גררא רמזה בהל' ברכות פ"יא, וז"ל: .." או שטבל ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר עשייה", והאם נימא כי סמך על לשון הברכה שהביא שם ביחס לגר לברך על הטבילה? (כי גם גר לא הזכיר ברכתו באסורי ביאה אבל לשון הברכה בכ"ז הובא בחיבורו בהדיא!) אמנם היה מקום לומר שאכן לא תברך כיון שלא דמי לשחיטה ודומותיה ששם יש מצווה חיובית לשחוט ואין לנו מצווה מדאו' לטבול אלא רק איסור לבוא על הנדה אלא שמהל' ברכות לעיל לא משמע כך (ואמנם פס"ר שטבילה בזמנה אינה מצווה כד' מארי בכמה מקומות ומשמע שיש לה גדר של מצווה בכ"ז וכן יש לדייק קצת מתשובתו בעניין ברכת שהחיינו סי' קמא ) ומינה יש להקיש גם לנדה ובדאי אין מקום לחלק דאדרבה טבילתה לעולם מעיקר הדין ולא תליא במנהג.. ועוד שאילו חלק רבנו על רבותיו הרי"ף וכל הגאונים נראה כי היה מציין זאת ולא מצאתי כן באחת מתשובותיו הרבות העוסקות בענייני הטבילה - והאם היה בתימן מי שהחמירה להמנע מן הברכה?
בתודה והוקרה. נהוראי לבית והב

תשובה

אין ברכה מיוחדת לטבילת נידה, ולא לטבילת כל טמא בטמאה, אלא אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה. וכל שיש מצווה בטבילה, חייב לברך. חוץ מהטבלת כלים, שהיא חובה קלושה, כפי שמארי ביאר, שהרי אפשר להשתמש בכלי, גם בלי הטבלתו. וכפי שכתבת, ובצדק, שרק טבילה בזמנה אינה מצווה, אבל הטבילה מסלקת איסור ערווה על הבעל, איסור נידה, רבינו נקט לשון ערוה, כדי שהבעל יקיים מצווה מן התורה, עונה, שהוא חייב גם כלפי האישה, שמגיעה לה העונה, וכן מצוות פו"ר. כך שאין הדבר שונה מהרוצה לאכול בשר, ששוחט ומברך, אע"פ שאינו חייב לאכול בשר כלל.