שלום לכבוד הרב כתוב במשנה תורה - ספר המדע - הלכות תשובה - פרק ו : ד (ג) ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה, עד שייתן הדין לפני דיין האמת שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה........... כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא. –- סוף ציטוט –– האם אין זה סותר אין עיקרון הבחירה החופשית שיש לאדם? ברור שככל שמתרחקים מה' (ע"י עבירות ומיעוט מצוות) התשובה נהיית קשה יותר ומסובכת יותר ("כעבותות העגלה..."). אבל מכאן ועד חסימה מוחלטת של האפשרות לחזרה בתשובה - המרחק גדול. שאלתי : מה היתה כוונת הרמב"ם? מהן האפשרויות לפירוש פסקה זו? איזה מוסר ניתן ללמוד מפסקה זו?
תודה רבה מראש על תשובתך