מדברי רבינו, שבת, ל, טו, נראה שהמחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי לכל דבר, כעובד ע"ז, ויינו יין נסך, ובישולו בישולי גויים, ואינו מצטרף לכל דבר שבקדושה, ואינו עולה לתורה, ובוודאי לא ש"ץ. אין הכרח שיחלל בפני עשרה, אלא כל שידוע ומפורסם (לא על בסיס שמועות ורינונים) שהוא מחלל שבת, והוא יודע שיודעים. כגון "אסתר פרהסיא הות", שהרי היתה אשתו של גוי, וכולם יודעים מה עושים איש ואשה. ואסתר ידעה שיודעים, אף שהדבר נעשה בצינעה. ואין די בחד פעמי, אלא בחוזר ושונה. נחלקו הפוסקים אם גם בעבירות מדרבנן, מדברי רבינו משמע אפילו בדרבנן. והני מילי שהמחלל שבת יודע שהדבר שעושה הוא אסור, ושחילול שבת הוא כפירה בה' כבורא העולם, וכמשגיח בעולמו. ואם אינו יודע, אין דינו כגוי, אבל יש צורך לדעת כיצד להתייחס אליו, וזהו עניין למורי הוראה בכל מקום. ותוכל להאזין פרטים בעניין זה בהלכה יומית בעניין זה באתר נצח ישראל.