ראשית, יש לדעת שפרופ' הנשקה בקי מאוד במשנת הרמב"ם. עם כל זאת איני מסכים למסקנתו. רבינו כתב במפורש בסה"מ ובקיצור הנלווה לו שיש מצוות עשה על החתן לשמח את אשתו שנה שלמה, ואלו גם פשוטי המראות, ובעניין זה מודה פרופ' הנשקה. הבדלי הנוסח בין קיצור המצוות הנלווה לספר המצוות, לבין קיצור המצוות הפותחות כל נושא הלכתי במשנה תורה, שהתימנים מכנים קיצור זה "כרוז", אינו בהכרח ביטוי לחזרה על החתן. הרי בכרוז, הבליט רבינו את המצווה על השלטונות. ואין ממהרים לומר שיש חזרה, בלי הוכחות מוצקות, כשם שלא מרבים פירושים שיש בהן ריבוי מחלוקת, אלא פירושים המרבים הסכמות בין חכמים. וכן שומעין לפירושים אפילו דחוקים ולא שומעין למשבש, לומר שבהכרח יש שינוי גירסה. ואשר ללאו, אכן גם בסה"מ וגם בקיצורים, הלאו הוא כנגד השלטונות, ולכן הוא לא נמנה בין הלאוין שיש בהן מלקות, ומה שכתב רבינו בסה"מ, לאו שיא, שגם החתן מוזהר, אין אותר אזהרה במלקות, רק באיסור ויש הרבה כאלה בסה"מ. ואין הכרח שבגלל השמטת הרי"ף, רבינו חזר בו. שהרי יש דברים שרבינו חולק על הרי"ף, ובוודאי לא "כשהחזרה", אינה מפורשת. ומעבר לכל הנ"ל, גם אם רבינו חזר בו כדברי הנשקה, אין זאת אומרת שאין חובה על החתן לשמר אתו שנה שלמה, כי יש חובה שנמנית בספר המצוות, ויש חובה שאינה נמנית בספר המצוות. תוכל להאזין באודיו באתר נצח ישראל בהלכה יומין בעניין זה www.net-sah.org.