עד חיבור המשנה ע"י רבינו הקדוש ולאור האיסור לכתוב את התורה שבע"פ, היה סדר הלימוד בכל דור ודור כדלקמן: ראש בית דין היה כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה לרבים. וכך גם התלמידים היו מעתיקים לעצמם קונטרסים על החידושים וביאורי התורה ששמעו מריבותיהם. דהיינו, מפי השמועה היינו ממה שלימדוהו חכמים ראשונים ונתקבל ע"י חכמי הדורות הבאים. לכן יתכן שמדובר בדברים שנלמדו בבית מדרשו של משה רבינו, אך לא בהכרח שכן אין מדובר בדין שנלמד באחת המידות ולא בקבלה שקיבל משה רבינו מסיני. וראה הל' מאכלות אסורות פי"ז הל' ה לעניין טבילת כלי תשמיש סעודה הנלקחים מן הגויים. ושם כתב שטבילתן מדברי סופרים, ורמז לה... מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי גויים. ועל זה אומר מהריק: ובנה מפי השמועה זו מדברי סופרים בלבד.