א. מצ"ב תשובתו של פרופ' חיים גמליאל הי"ו: השאלה הינה כוללנית ולא ניתן לענות עליה בפשטות. התשובה לשאלה זו עומדת ביסוד הספר "רפואת הרמב"ם במבחן המדע בן זמננו", אשר מביא אחת לאחת את המלצות הבריאות של הרמב"ם ודן בהן לאור מימצאי המדע. ככלל, ניתן לומר שכל הנחיות הרמב"ם לגבי הרפואה המונעת, קרי הרפואה המטפלת באדם הבריא, כדי שלא תאבד בריאותו – כל ההנחיות האלה כוחן יפה גם לימינו והלוואי והיינו מאמצים את כולןככתבן וכלשונן. באשר להנהגות האכילה, השתיה, הסעודה הרחיצה וכדומה, יש מהן שהן מתאימות לימינו ויש מהן שהמדע בן זמננו אינו תומך בהן. לדוגמה: המלצת הרמב"ם שלא לשתות באמצע הסעודה, אלא רק מעט יין מזוג במים, אין לה תמיכה ע"י המדע בן זמננו. מחקרים שונים הוכיחו כי אין כל בעיה עיכולית בשתייה בזמן הסעודה וכל אדם רשאי לשתות כל צרכו אם הוא חש צורך בכך. אין בכך לא מהילת מיצי העיכול ולא הפרעה לעיכול המזון. באשר לשאלה האם הטבעים ואופי החיים בדורנו שונים מהותית מאלה שהיו בדורו של הרמב"ם? התשובה הכוללנית היא שאכן יש הבדל מהותי בטבעים ובאופי החיים אך חשוב גם להזכיר את הרכב המזונות השונה, וגם את התיעוש ועיבוד היתר של המזונות של ימינו. כדוגמה נציין את השמנים המזוקקים, את המרגרינה המהווה תוצר קלוקל של המזון המודרני ואשר גרמה לתחלואה עצומה של הלב וכלי הדם, את הזמינות הנפשעת של סוכרים פשוטים בצורת ממתקים, דגני בוקר, קינוחים, עוגות, גלידות ועוד – מזונות שלא היו קיימים בזמנו של הרמב"ם. כל אלה מביאים למסקנה ברורה שחלק מהמלצות התזונה של הרמב"ם אינו ישים לימינו בהם אנו מורעלים יום יום ושעה שעה ע"י שמנים רעים ועל ידי סוכרים פשוטים.
ב. מאחר והרמב"ם תיקן להתפלל תפילה אחת, האם אנו ההדיוטות נוכל לומר שאין זה כהוגן?!
ג. הרדב"ז היה בדעה שתקנת הרמב"ם בעניין זה לא היתה לדורות.