מי נחשב בגדר ת"ח?
לכבוד מורה"ג וכו' שליט"א
א. ברצוני לשאול מהו גדר של ת"ח בימינו. ונפק"מ לדינא לכמה עניינים כגון: קימה מפניו, הספד בחוה"מ ור"ח, וכדו'. זכורני אם איני טועה שהרמ"א כותב שת"ח הוא 'זה ששואלין אותו הלכה בכל מקום ועונה' וכמדומני שמשנ"ב כתב שאפי' אם הוא ישיב לאחר העיון בספר ג"כ חשיב ת"ח. א"כ בימינו מהי הגדרת ת"ח? והאם ת"ח נחשב (לכל הדינים המתיחסים לת"ח וכנ"ל) רק זה שמורה - הוראה, או גם אם הוא רק הלומד ש"ס, אך אינו ממורי - הוראות?
ב. דעתו של רבינו הר"מ במז"ל שמיתת נשיקה היא שהאדם נפטר מן העוה"ז שדעתו דבוקה בצור העולמים. לאפוקי ממרגלא בפומהון דאינשי שזהו הנפטר על מיתתו בלא צער. יורני מארי היכן מקור דברי רבינו אלו, ושכמ"ה ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. וכתב, אייל.
א. שיטת רבינו עדיין צריכה לי עיון. כי רבינו סתם ולא פירש. ההגדרה שכתבת בשם הר"מ, אכן מצויה בגמרא שבת, קיד, א, לעניין מינויו כפרנס, והיו מן הפוסקים שהביאו אותו גדר גם לעניין הספדו בחול המועד. ולכן בד"כ מורי ההוראה מתייחסים לאותו גדר גם לעניין כיבודו וגם לעניין הספדו בחוה"מ וכיו"ב. אבל כאמור, שיטת רבינו עדיין אצלי בגיבוש, כי תמוה הדבר שרבינו לא הגדיר. ותמוהה דבר שאותה סוגייה בשבת הובאה ע"י הרי"ף והרא"ש, ורבינו לכאורה התעלם ממנה.
ב. כל שנפטר ודעתו דבוקה בצור העולמים, אפילו שהוא היה מאוד מיוסר בעת המיתה.