א. כתיבה היא ציורי אותיות כדי לבטא משמעות מסוימת, ואסור בשבת לכתוב כתב שיש לו משמעות.
1. ב. משום כך כשכותב שתי אותיות, חייב, כי יש משמעות לאותה מלה, אב, אם, כך וכיו"ב, אבל גם אם כתב חח (ונזם), זז, וכיו"ב - חייב. אבל אם כתב אא - פטור אבל אסור, אלא אם כן אותן אותן הן סימון וידועה משמעותן. כדין כותב אות אחת שהיא סימן.
1. ד. אין חילוק בדבר, כי חזקה היא, שלשתי אותו שונות יש משמעות ואם ריק, ריק הוא מאתנו.
1. ד. מותר. אין זה מתקיים כלל.
1. ה. מותר. כי גם אותיות אלו נועדו לאכילה, והוא אוכלן, ולא מוחקן. הגע בעצמך שאפו ביסקויטים קטנים במבנה של אותיות, או מלים, כלום יהיה אסור לאכלם בשבת מחמת מוחק?! רק כתיבה שתכליתה העיקרית היא הכתיבה, יש לה דין מחיקה, ובמקרה דנן התכלית העיקרית היא האכילה ומצווה טפלה.
2. לכאורה לפי מורנו הרב יוסף קאפח, שבת, כב, יד, אות כח, אסור, ואפילו המראה קבועה בקיר כדי מקראה של מתכת, גזירה שמא ישיר שיער. אבל לענ"ד גם מורנו הרב יוסף קאפח יתיר במרה של זכוכית בימינו, ששפתותיה מעובדים, ומעוגלים ואינם חדים, כמשתמש בשו"ע, או"ח, שב, יג, ובמ"ב, שם.
3. כי אין ודאות שזו תכלית של התורה.