1. הבעולה באותם ימים בהם היתה צניעות בישראל, בד"כ היא זו שהתגרשה מבעלה, או התאלמנה. וצא וראה מהי התייחסות בני הזוג לנישואים שניים, לרבות "המתקדמים בעם". לא שחז"ל לא חילקו בין בעולה לאחר גירושין או אלמנות, או בעולה גם בלי נישואין קודמים.
2. שוב מדובר בדברי חז"ל שהם על רקע של חיים יהודיים מאוד צנועים. וכוונת חז"ל שהאישה הנבעלת פעם ראשונה בחייה, וביהדות, ברוב המכריע של המקרים, רק על רקע נישואין, אז מתפתח קשר נפשי עמוק בין בני הזוג, גם על רקע חיי אישות קדושים וצנועים ביניהם. רוצה לומר, שהעונג שיש לבני הזוג בחיי אישות, וכאמור, חיי אישות בקדושה ובצניעות, הופכים להיות תשתית של אימון ואהבה ברמה של ברית. להבדיל מזוגות שהתאוות המיניות מחברות ביניהם, ותאוות אלה בנות חלוף, בתאוות אחרות שהם מוצאים באחרים ובאחרות, כבהמות וכחיות.
3. יש בו גם היבט מעשי.