למה לא נוהגים כמו הרמב"ם
שלום למארי הי"ו למה כל הרבנים לא כמו רבנו הרמב"ם? הנה, פורסמה כתבה על "קיצור" ימי שבעה נקיים, ואילו היו פוסקים כרבנו, שאישה אשר הפסיקה לראות אחרי יומיים שלושה מתיחהל לספור נקיים, ואין צורך כי תמתין 4 או חמישה או 7 ו7 ימים היו נפתרות בעיות רבות. בכל אופן, אשמח לדעת דעתו של מארי על דברי הרב שרלו המצורפים. לרב - פוסק בן זמננו יש סמכות הלכתית לבטל את מנהג ה"שבעה נקיים" במקרים מסוימים של "עקרות הלכתית" – כך קובע הרב יובל שרלו. לדבריו, מדובר באחד מ"כלי העבודה" העומדים לרשות פוסק ההלכה, הרשאי להשתמש בו כ"נשק יום הדין" במקרי קיצון, בפסיקה אישית ונקודתית. הוא אמר את הדברים בפאנל בנושא זה שהתקיים אתמול (ב') בגוש עציון. מעיקר ההלכה, אישה מותרת לבעלה מייד בתום ימי המחזור, לאחר טבילה, אולם על פי דיני זבה יש להמתין שבעה ימים נוספים בהם היא "נקייה" מדם ורק אחריהם לטבול. בגלל הקושי להבחין בין נידה לזבה החמירו עליהן נשות ישראל להמתין "שבעה נקיים" בכל מחזור חודשי רגיל, ותקנה זו נפסקה להלכה. עם התפתחות עולם הרפואה התברר כי אצל חלק מהנשים חל הביוץ לפני הטבילה המאוחרת, כאשר הן עדיין אסורות ביחסי אישות עם בעליהן, ולכן הן אינן יכולות להרות ומטופלות כעקרות. בעקבות כך התעורר דיון הלכתי בשאלה האם ניתן לקצר או לבטל במקרים אלה את תקופת ההרחקה. הנושא נידון גם ביחס למקרים נוספים, כגון כאשר בני הזוג שהתרגלו לאורח חיים חילוני החלו לשמור הלכה, או כשהגבר עובד או משרת רחוק מהבית ולא חוזר בימים המותרים. מותר לוותר על ה"ימים הנקיים"? בכינוס אמש נדרש הרב יובל שרלו לסוגיה, וטען כי פוסק ההלכה רשאי "לוותר" על חלק מהימים הנקיים ו"אף לחזור לדינא דאורייתא" - דין התורה הבסיסי שאינו דורש אותם. הרב סירב להצביע נקודתית על סיטואציות המצדיקות חריגה שכזו מהלכות טהרת המשפחה, אך רמז כי יעדיף את לקצר את שבעת הימים למשל במקרה האפשרות היחידה של האישה להרות הוא באמצעות הזרעה מלאכותית. "אני מתנגד מאוד להזרעה בימי הנידה", אמר, "זה מאוד פוגע בבני הזוג ובקשרים שלהם ומנוגד להלכה". הוא הסביר כי חוסר הצניעות הכרוך בה ומעשים נוספים הנדרשים לתהליך, כהוצאת זרע על ידי האיש שלא בדרך טבעית, הופכים את הפיתרון ל"הרבה יותר בעייתי מבחינה הלכתית מקיצור שבעת הנקיים". שרלו הדגיש כי אין להנהיג ולהצהיר על פסיקה אחידה ופומבית אלא יש לתת היתרים נקודתיים ובאופן אישי לבני זוג שמצבם מאפשר זאת, וכי הדבר ייעשה רק כמוצא אחרון ולא כהנהגה "לכתחילה". בנוסף הבהיר כי ניתן להתיר את קיצור תקופת ההרחקה רק על מנת למנוע עקרוּת, אך הוא שולל את עמדת הגניקולוג ד"ר דניאל רוזנק, שלטענתו דוגל בביטול גורף של "שבעת הנקיים" גם מנימוקים אחרים. ד"ר רוזנק: רבע ממקרי העקרות - בגלל ההחמרות רוזנק, שהשתתף אף הוא בדיון, טען כי רבע ממקרי העקרות בציבור הדתי הם תוצאה של החומרא ש"קיבלו על עצמן בנות ישראל". לדבריו, מדובר בבעיה הלכתית ולא בבעיה רפואית, ולכן יש לפתור אותה בדרך הלכתית. "מיליוני יהודים לא נולדו בגלל זה", זעק ד"ר רוזנק, והעריך כי אם חכמים היו מודעים להשלות הם לא היו מתקנים תקנה זו. הוא מנה את נזקי הפסיקה המחמירה, בהם גירושין מיותרים בגלל עקרוּת שאינה קיימת, מתן טיפולים הורמונלים מיותרים הגורמים לסרטן ולאירועים מוחיים, אובדן החשק המיני עד כדי "סירוס האישה", מתחים ובעיות בזוגיות או חוסר מחויבות להלכות טהרת המשפחה. "יוצא שכרינו בהפסדנו", אמר, "אף אחת לא תלך לרב בגלל שאין לה חשק, ואז הרבה גם נכנסות לדיכאון קליני או 'נופלות' ומקיימות יחסים בניגוד לעיקר ההלכה". עוד טען כי לוּ הגברים היו נדרשים לחוות את מה שקורה לנשים בגלל הפסיקה המחמירה – הפוסקים היו מבטלים אותה מייד. הרב שרלו מחה נגד קביעתו האחרונה של רוזנק ואמר כי היא משקפת חוסר אמון בכנות הרבנים פוסקי ההלכה - עמדה שאינה מאפשרת את המשך הדיון. הוא שלל גם את הטיעון לפיו אין לפתור בעיה הלכתית בכלים רפואיים, ותהה: "בניתוחים פלסטיים אנשים משלמים מחיר רפוא יקר בלי שום הצדקה רפואית, אז רק כשמדובר בהלכה זה אסור? ". בשיחה עם ynet שטח הרב שרלו את עקרונותיו בסוגיה הרגישה, ואמר: "ראשית, גזירת שבעה נקיים היא קדומה וחובה לשמור עליה. לא הותר לשום רב ושום אדם לבטל אותה - כמה בעיות שלא יהיו. שנית, ההלכה לא תגרום למישהי להיות עקרה. בסופו של דבר כל אחת תלד". עוד ציין כי "אין רב, כולל הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו, שלא אמר שכדי להיכנס להריון אפשר לוותר על יום אחד, וכך עובדים רוב הרבנים שאני מכיר - שלב אחר שלב". אבקש לשמוע מה דעתו של מארי גם בעניין הזרעה מלכותית הגובלת לפי הרב שרלו בחוסר צניעות כגון הוצאת זרע שלא בדרך הטבע, וכיו"ב כדי למנוע מה שנקרא "עקרות הלכתית".
מבלי להתייחס לכל דברי הרב שרלו, אין ספק שחובה מוטלת על מורה הוראה לשקול במאזני פלס, ובאחריות גדולה, גם את עניין שמירת דיני טהרה, לרבות מנהגי חומרות למי שהחמיר, וגם את הצרכים של התמודדות תופעת ה"עקרות ההלכתית", ועם הדאגה לשלום בית, וטיפוח הקשר הנפשי שבין בני הזוג. ועל כל מורה הוראה לבחון מהו דין התלמוד, ומהו מנהג חומרה, ואיזה מנהג חומרה ניתן לדחות מפני צרכים כנ"ל. מבחינה זו הוראת ההלכה אינה שררה, אלא עבדות, עבדות לה' יתברך ולבניו ולבנותיו, המבקשים את דבר ה' יום יום.