התיגאן התימניים ביחס לכתר ארם צובה – ת. ר (2)
לק"י לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א אפשר לערוך השוואה בין כתר - ארם - צובה שמייצג מסורת טברנית מדויקת, לבין חיבור 'חלק הדקדוק ' למהרי"ץ ו'מסורת מדויקת' של מרי יוסף צובירי בתורה ובנ"ך, וכך לדעת מי יותר מדויק. לדוגמה:
1. דברים כח (כה): "יתנך ה' נגף". מסורת מדויקת: יש פסיק בין תיבת ה' לנגף ("כתר ארם צובה, כת"י לילנגרד). חלק הדקדוק: אין פסיק (בקצת תיגאן יש פסיק).
2. דברים כט (יב): "היום לו" מסורת מדויקת: אין פסיק בין תיבת היום ללו. חלק הדקדוק: בקצת תיגאן מדוקדקות יש פסיק ("כתר ארם צובה, כת"י לילנגרד).
3. דברים כט (יז): "מעם ה' אלהינו" מסורת מדויקת: תיבת מעם בפשטא ("כתר ארם צובה, כת"י לילנגרד). חלק הדקדוק: בקצת תיגאן בשופר ומקצתן בפשטא.
4. דברים לא (כו): "והיה שם בך לעד" מסורת מדויקת: תיבת שם במארכה ותיבת בך בטפחא ("כתר ארם צובה, כת"י לילנגרד). חלק הדקדוק: בקצת תיגאן הטפחא בתיבת שם ובקצתן בתיבת בך.
5. דברים לב (ו): "הלה' תגמלו זאת" מסורת מדויקת וחלק הדקדוק: געיא בהה"א. כתר ארם צובה, כת"י לילנגרד: אין געיא בדה"א.
6. דברים לב (מו): "לכל הדברים" מסורת מדויקת: הגעיא באות למ"ד. חלק הדקדוק: אין בלמ"ד געיא ("כתר ארם צובה, כת"י לילנגרד).
7. דברים לב (מו): "את כל דברי התורה הזאת" מסורת מדויקת: הטפחא בתיבת דברי ("כתר ארם צובה, כת"י לילנגרד). חלק הדקדוק: "תיבת את בתביר, ותיבת התורה בטפחא בתיגאן המדוקדקות"
8. דברים לג (ב): "מרבבות קדש" מסורת מדויקת: יש געיא תחת הרי"ש בתיבת מרבבות, והאותיות בי"ת מתנועעים. חלק הדקדוק: השוא בבי"ת נח ("כתר ארם צובה, הגעיא באות מ"ם, שוא נח. בכת"י לילנגרד אין געיא).
9. דברים לג (כא): "ויתא" מסורת מדויקת: בספרי התיגאן תיבת "ויתא" בפשטא אחת, והרמ"ש כתב שמסורת בן אשר בשני פשטא ובין נפתלי בפשטא אחד (בפרשה מפורשה סימנו שני פשטין). חלק הדקדוק: "יש חילוק בקריאת תיבה זו לבן אשר מלעיל בשני פשטין, ולבן נפתלי מלרע בפשט אחד, וקצת ספרים, בפשטא אחד בלבד ולא מתחלפין (מהרי"ב)". כתר ארם צובה, כת"י לילנגרד: בפשטא אחד. ניקוד צירי תחת האותיות יו"ד ות"ף, בניגוד לתיגאן שניקדו אותן סגול. מצפה לישועה ותשובה תמיר רצון
אכן, טוב שביקשתי דוגמאות כדי לדעת את ההיבט המעשי של שאלתך. ומן הדוגמאות אני למד, שכוונתך לקריאה מדוקדקת בס"ת בציבור, ולא לכשרות ס"ת. ודומני, בעיון חטוף, שכל הדוגמאות שציינת, אין בהן שינוי קריאה, שמשבש את המשמעות, ולכן אין הבדלים אלו מעכבים. אלא בירור מהי המסורת עליה נסמוך לכתחילה בקריאה. ואין אני מחדש לך, שבעניינים אלו, דור הזקנים, לא ישנו מסורתם. כל אחד ימשיך במסורת שלפיה למד, ולא ישמע לקול מורים, וזו מציאות שאני מכיר אותה מתוך ניסיון מעשי. נשאר רק עניין אחד חשוב, מעשי לשאלתך, שאם יש בית כנסת צעירים, אבל דעתניים, וקובעים לתורה, ויש להם רב שהוא מורה הוראה, ונבון במנהיגותו, שהוא רשאי אחרי עיון והשוואה בין המסורות השונות, כגון חלק הדקדוק ומסורת מדויקת וכתר ארם צובא להעדיף מסורת זו על פני האחרת בגלל אמינותה ומידת הדיוק שבה. ואין ספק, שיש משקל גדול למסורת של כתר ארם צובא, ולא לחינם רבינו אימצו.