כיבוד הורים
שלום לכבוד הרב,
אימי אישה קשישה שזקוקה לעזרה בהתנהלות היומיומית (אינה סיעודית). יש לה פיליפינית. יחסינו איתה מצויינים ואני יודעת שהיא בסדר. אני גרה בצמוד להוריי. לאחרונה אימי החליטה שרק אני אקלח אותה ולא המטפלת ואף הציבה עובדה שאם לא אני אז איננה מתכוונת להתקלח (והוכיחה זאת כשיום אחד לא הייתי בבית עד שעות הערב המאוחרות) יש לציין ש -
1. אנו 2 אחיות בלבד, אחותי גרה במרחק רב, יוצא שאני היחידה והזמינה באזור!
2. הדבר מגביל אותי מאוד ומקשה עליי
3. אין מדובר במקרים בודדים אלא יום - יום.
4. שוחחתי עם אימי בצורה יפה וניסיתי להסביר לה - ללא הועיל שאלותיי -
1. האם אני מחוייבת (מבחינת מצוות כיבוד הורים) לקלח אימי יומיום למרות הקושי?
2. האם אני יכולה לסרב בצורה חד משמעית? בכבוד רב
1. לפי הדין, אם את אישה נשואה, ויש לך חיובים כלפי אישך ובני ביתך, את פטורה מלכבד את אמך ברחצה יום יום, כשבאמת הדבר גורם לך קשיים מרובים. אולם קשה בנסיבות כאלה לנהוג לפי הדין, כי אם אמך קשישה ואם בריאותה קלושה, ואם סירובך להיענות לבקשתה המוגזמת עלול לפגוע בבריאותה, הרי שיש במקרה כזה לנהוג לפנים משורת הדין, ולהתאמץ, ולפום צערא אגרא (מן השמים). בכל מקרה אם אמך מסרבת להתרחץ, גם לא ע"י אחותך, אל תסרבי לאמך, אלא רחצי אותה כל אימת שתוכלי, וכשבאמת לא תוכלי כלל, הודיעי לה ע"י הפיליפינית או ע"י אחותך, כלומר קבעי עובדות והתנצלי. ועוד פרט חשוב, כשתרחצי את אמך, מאחר והיא אמך, אסור לך לראות אותו מקום, אלא לכסות ולקלח מתחת לכיסוי, או להפנות ראשך לצד בשעת רחצת אותו מקום. וה' יהא בעזרך.