לק"י לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א חלק הדקדוק למהרי"ץ ומסורת הקריאה למרות שמסורת הקריאה איננה כתובה בשום מקום אך בתימן נעשו ניסיונות למצוא הוכחות וראיות למסורת זו מן הכתובים (תיגאן), ואחד מהם הוא מהרי"ץ בחיבורו חלק הדקדוק. מהרי"ץ הסתייע בתיגאן כדי לחזק מסורת קריאה בניגוד לספרי הדפוסים. למרות שהערותיו של מהרי"ץ לא כיסו את כל ההבדלים במקרא, אך הוא הראשון שבדק באופן שיטתי ומסודר מסורת קריאה מול התיגאן הקדומים. שאר חכמי תימן שבתימן הזכירו את התיגאן הקדומים אך רק על פסוקים ספורים. מהרי"ץ מתעד מסורת קריאה שהיתה בימיו ושל ביכנ"ס שלו, לכן קיימים הבדלים בין מסורת הקריאה של זקני תימן בא"י לבין חלק הדקדוק. מה הן הוכחותיי שמהרי"ץ בחיבורו חלק הדקדוק מביא מסורת קריאה ולא מסורת כתיבה של התיגאן? אינני רוצה לענות בסגנון: "לא יתכן שמהרי"ץ וויתר על מסורת קריאה עתיקת יומין" או בסגנון: "לא יתכן שמהרי"ץ לא היה בקיא במסורת הקריאה", אלא אני אביא לכם הוכחות על כך מחיבורו. מהרי"ץ ב'חלק הדקדוק' מחפש כל דרך לבסס את מסורת הקריאה מתוך התיגאן. למרות שהוא נשען בהרבה מקומות על "רוב התיגאן" או "כל התיגאן" אך יש מקומות ספורים שמהרי"ץ אינו חת ולא חשש להתלות "בקצת תיגאן" נגד רוב התיגאן !!! הרי לכם כמה דוגמאות: שמות לח כח: "ואת האלף – בתאג אחד מצאתי הוי"ו געי". בראשית יב ח: "מקדם – בקצת סת"י בתביר". בראשית יד יב: "והוא יושב בסדום – בקצת תיגאן הטפחא בתיבת והוא". במדבר ג מא: "ולקחת את הלוים ל – בקצת תיגאן תיבת ולקחת בזקף קטן". מהרי"ץ הביא את דעת "מקצת התיגאן" כדי להכריע כמוהם ולא לידיעה בלבד כי הוא היה יכול בקלות לכתוב בסגנון "רוב התיגאן" וכך יבינו הלומדים על "מקצת התיגאן". יתרת מזאת, מהרי"ץ אפילו מסתמך על הדפוסים או על ספרי ספרד כדי להכריע:
1. שמות כא יט: "רק שבתו יתן ורפא ירפא – כ"ה בקצת תיגאן בתביר בתיבת רק, ומקצתן במארכה וכ"ה בדפוסים".
2. שמות לד כט: "ושני לחת העדת ביד משה – תיבת ושני באזלה וכ"ה בדפוסים".
3. שמות כט מג: "או בגשתם אל המזבח – תיבת המזבח בפשטא אחת בחית והיא מלעיל. וכ"כ א"ת שכ"ה בספרי ספרד ע"ש בפ' לך לך". האם הרב יכול לחוות את דעתו על מה שכתבתי? מצפה לישועה ותשובה תמיר רצון