שמות הקודש
לכבוד כבוד תורתו בהלכות יסודי התורה פרק ו הלכה ח
1) כותב הרמב"ם ".. אבל מין ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו" א) באילו הזכרות מדובר? ד', אלו - ים, צבקות, וכו'?
ב) ואם כתב כינויים אין בכך כלום או שישרפו? שהרי הן "כשאר דברי הקדש ומותר למחקן" אבל לשם תיקון ושיפור משמע שיש בהם קדושה.
2) בהמשך כתב "אבל גוי שכתב את השם גונזין אותו" א) אם כתב גוי ס"ת יש בו קדושה כמו של ס"ת שכתבו ישראל?
ב) מותר לקרוא בו קרית תורה?
ג) מדוע חוזר בסוך ההלכה וכותב "וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן גוי יגנזו"? הרי כבר כתב בתחילת ההלכה "אבל גוי שכתב את השם גונזין אותו" או שמא מדובר בשם המפורש דוקא ולבסוף השמיענו שהדין אף באזכרות וכינויין?
3) א) מה הדין אם נכתב שם המפורש בערבית או בלע"ז אחר? האם חל עליו קדושת השם ונחשב ככתיבת שם המפורש או כשאר אזכרות או כינויין?
ב) האם גם בדפוס שייך קדושת השם למשל חומש מודפס והאם רק בכתב אשורי ואסור לגנזו רק כשבלה?
4) מותר למחוק כינויין שלא דרך השחתה לצורך תיקון או שיפור, מה לגבי שם המפורש ושם המיוחד ושאר אזכרות?
בתודה וכבוד רב אני הצעיר יוסי לוי
א. רק שבעה שמות שאינם נמחקים שנמנו ביסודי התורה, ו, ב, כי רק הם צריכים כוונה לשמן. עיין רבינו, הל' תפילין, מזוזה וס"ת, א - טו, והערה לב של מורנו הרב יוסף קאפח שלדעת הרדב"ז רק שם הויה צריך כוונה לשמו. אבל הנימוקי יוסף והשו"ע, יו"ד, רעו, א, כתבו שכל השבעה שמות, שזו דעת רבינו.
ב. שאר הכינויים – לא. שהרי הם נמחקרים, ואם כן, אין בהם קדושה מיוחדת.
2. א -
ב. גוי שכתב ס"ת יש לס"ת קדושה של חומש, לא קדושת ס"ת. ומאחר וכתבו גוי, לא מיבעיא שאין קורין בו בציבור, כי הוא פסול, אלא שגם לא מלמדין תינוקות ממנו, בגלל שכתבו גוי, ואע"פ שיש לו קדושה כשל חומש – ייגנז. עיין הערה יח של מורנו הרב יוסף קאפח, על רבינו, יסודי התור, ה ו, ח.
ג. בסוף ההלכה התייחס רבינו לכתבי הקודש שכתבן גוי שיגנזו, למרות שאינן בדרגת ס"ת.
3.
א. אתה בוודאי מתכוון לשם המפורש שנכתב באותיות לועזיות. וא"כ מן התורה אין בו קדושה, רק באותיות אשוריות.
ב. דפוס אינו כתב לעניין זה.
4. שאר כינויים נמחקים לצורך תיקון, אבל השבעה שמות לא נמחקים, גם לא לצורך תיקון, אלא קולפים שכבת עור דקה שעליה כתוב שם ה'.