דילוג לתוכן העיקרי

בירור הלכה בשיעור פיאות הצדעים

שאלה

שלום למארי, רבנו כותב בהלכות ע"ז פי"ב: "אין מגלחין... וחייב על כל פאה ופאה... " ובהלכה ו כתב: "ופאה זו שמניחים בצגע, לא נתנו בה חכמים שעור. ושמענו מזקנינו שאין מניח פחות מארבעים שערות, ומותר ללקט הפאות במספרים. לא נאסר אלא השחתה בתער". וראיתי באחת התשובות של מארי, שכתב: "אני מניח שאתה מתכוון בפאות שבצדעיים, שחייבים לשייר פיאות, ולא רק איסור שלא להשחיתם, ובגודל שראש השערה ניתן לכיפוף, לעוקרה, ובגודל מילימטר, אין די. אולי בקושי ע"י מכשיר דק מן הדק."
1. לא הבנתי אם התשובה היא לפי משנת רבנו כי אין אצל רבינו השעור הזה כלל (בנושא זה, כי ישנו בנושאים אחרים בשיעור 2 שערות בהלכבוד אישות, ובטומאת צרעת, וכפי שכתב מארי בהל' אישות פ"ב הערה כה: "ובכל, לאתויי פרה וצרעת", ולא כתב לאתויי פאות"צדעים וכו'). מה גם שרבנו לא הזכיר כלל תנאי שכתוב בפוסקים אחרים למשל שישאיר שער עד בעצם, או עד אחרי עצם הלחי וכו'.
2. רבנו כותב במפורש "מותר ללקט הפאות במספרים" - האם גם מותר כמספרים כעין תער?
3. אדם שמגלח שערו ועושה קרחת שאינה קרחת מלאה (ז. א לא בתער ממש, אף לא במספרים כעין תער, אלא שרואים שער ממש, אלא שהוא קצר ביותר - מספר
2) ומשאיר כמובן במקום הצדעים שער בשיעור 40 שערות כפי שכת"ר, האם צריכה להיות בכך בעיה הלכתית?

תשובה

1. על כגון זה צריך לומר ילמד סתום מן המפורש.
א. בהלכות אישות, ב, טז, כתב רבינו, ובכל מקום, ומה שכתב מארי, שם, הערה כה, לאתויי פרה וצרעת, לא התכוון למעט עניינים אחרים כמו השחתת שערות הצדעים וגילוח שיער הנזיר, אלא כתב בדרכו של התנא, במשנה נדה, ו, יג, שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים הן האמורות בכל מקום, וכמה שיעורן, כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רי"ש". הרי שהתנה ריבה שתי שערות של פרשה וצרעת, משתי שערות שנאמרו בכל מקום. צא וראה בנזיר, נזירות, ה, יב, שאיסור גילוח אצלו, כל שגילח השיעור ולא שייר שיער בגודל של לכוף ראשן לעיקרן. שאז נחשב הדבר כעין תער.
2. מה שכתב רבינו מותר ללקט הפאות במספרים, הוא כששייר שערות בגודל שאפשר לכופף ראשן לעיקרן. ואם פחות מגודל זה, נקרא כעין תער, ואסור מדרבנן.
3. י"א ששיער שאפשר לכופף ראשו לעיקרו הוא חצי ס"מ, וא"כ יש לראות אם מספרם אינו משייר גודל כזה, אלא פחות, הרי שעובר על איסור דרבנן, כי איסור הקפת הראש, הוא או בהשחתת פאות הצדעיים, או בהשחתת כל שער הראש עם הצדעים. כך בהשחתה עם תער מן התורה, וכך באיסור דרבנן במספריים כעין תער.