לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. בהקדמה לפיהמ"ש כת"ר: "סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת (הם) קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טועה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע... הנה זה – חי ה' - דבר מגונה ומוזר מאד... אבל אמרם (סנהדרין פח
ב) 'משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל', ענין זה ברור מאד. כי שני אנשים שהם שווים בהבנה ובעיון ובידיעת הכללים שלומדים מהם, לא תהיה ביניהם מחלוקת במה שלומדים באחת המידות בשום פנים. ואם תהיה – תהיה מועטת. כמו שלא מצאנו מחלוקת בין שמאי והלל אלא בהלכות אחדות... וכאשר נתמעט לימוד תלמידיהם ונחלשו אצלם דרכי הדין בהשואה לשמאי והלל רבותיהם, נפלה מחלוקת ביניהם בשעת המשא ומתן בהרבה ענינים. לפי שכל אחד מהם דן לפי כח שכלו ולפי הכללים הידועים לו. ואין להאשימם בכך, כי לא נוכל אנחנו להכריח שני בני אדם שיתוכחו לפי רמת שכלם של יהושע ופנחס. וגם אין אנחנו רשאים לפקפק במה שנחלקו בו מפני שאינם כשמאי והלל או למעלה מהם. כי לא חייב אותנו בכך ה' יתעלה. אלא חייב אותנו לשמוע מן החכמים חכמי איזה דור שיהיה. כמו שאמר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת'...” כלומר, בהלכות שנתקבלו ממשה בסיני אין מחלוקות, ובכל שאר המחלוקות שקיימות צד אחד במחלוקת טעה בשיקול שכלי. לעומת זאת מצאנו כמה גמרות הנראות לכאורה כסותרות עקרון זה. בעירובין (יג
ב) הגמרא קובעת הלכה שהלכה כבית הלל ע”י בת קול (האם 'בת קול' זוהי הכרה שכלית עליונה?), והלכה כבית הלל לא מפני שהיו חכמים יותר אלא מטעמים שבין אדם לחברו: "א"ר אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל... יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלקים חיים, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.” בגמרא בחגיגה (ג
ב) אנו למדים שמחלוקות הלכתיות הן לא תוצאה של שיקול מוטעה, אלא הן נבעו מאותה תורה אלקית שנתנה בסיני: "בעלי אספות – אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרים והללו מתירין, הללו פוסלים והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כלם נתנו מרעה אחד – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא." בגמרא בגיטין (ו
ב) אנו למדים שמחלוקות אגדיות נובעות מאותו המקור ותלמידי החכמים מגלים כל אחד בתפיסת עולמו את המקור העליון: "ואשכחיה ר' אביתר לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה? אמר ליה: עסיק בפלגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר. אמר לו: ומי איכא ספיקא קמיה שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלקים חיים.” כיצד יסביר רבנו את הגמרות הללו?
ב. בפרושו להלכות אבל (יג ט, הערה י) כתב מורנו הרב יוסף קאפח שקריאת עיתונים אסורה, מכמה סיבות:
א. בבית אבל – שמסיח דעתו מן האבל.
ב. משום עיסוק בדברים בטלים, שאין ראוי לאדם אלא לעסוק בדברי תורה או בישובו של עולם.
ג. משום איסור תורה של לשון הרע. האם גם כה"ר סבור שאכן אין לשמוע חדשות או לקרוא עיתונים כלל? האם עיתונים דתיים (האם לנקוט דוגמאות?) מותרים?
ג. בירושלמי פסחים (י א) התירו יין מבושל למצות ארבע כוסות בליל הסדר: "תני: מבושל כדי תבל (שהבישול נתן בו טעם כאילו בשלו בו). מהו לצאת ביין מבושל? ר' יונה אמר: יוצאין ביין מבושל." האם רבנו יפסוק כירושלמי? בבקשת מחילה על האריכות,
תודה רבה לכבוד הרב.
א. רבינו רואה כדבר מגונה וסבור שהיתה טעות או שכחב קבלה, שנמסרה מדור דור ע"י גדולי חכמי התורה, ולכן אין מחלוקת בעניינים שיסודה קבלה מדור דור. אבל תיתכן מחלוקת בדבר עיוני, בגלל הדברים בהיקשים השכליים. ולדעת רבינו, ככל שמורי ההוראה הם מושלמים במובן השכלי ובמידות ההיקשים של התורה, יש פחות מחלוקת. אבל כשיש הבדלים בהיקשים השכליים, ובעיקר כשאין השלימות השכלית של מורי ההורה גדולה ומושלמת, תיתכן מחלוקת. כי אפשר שכל מורה הוראה יראה העניין מזווית ראייה שונה. וכך רבתה מחלוקת בישראל, כשרבו תלמידי ב"ה וב"ה שלא שימשו את רבותיהם כל צורכם. עם כל זאת, אסור לנו לזלזל במורי ההוראה שבכל דור בגלל ירידת הדורות, ברמת לימוד התורה והשלימות השכלית, ולכן חז"ל אמרו לנו, שכל מורה הוראה שמביע דעתו, לשם שמים, מתוך עיונו הטהור, ברמתו שלו, ובשיטתו שלו, הוא כאילו קיבל עניינו מה', מאותו רועה. כי באמת, לכל מחלוקת יש צדדי אמת שונים, ולכן יש בכל דעה היבט אמתי מסוים. וההכרעה כב"ה עפ"י בת קול, לפי רבינו אינה בת קול שמימית. כי לא בשמים היא. אלא בגלל שבית הילל היו נוחים, והרבו לימוד תורה בישראל, ורבו תלמידיהם שהפכו למורי הוראה, התפשטה הוראתם בישראל, כאילו שמעו, כל אחד הד ושמוע, ה שכך הלכה רווחת.
ב. ברמת העקרון מארי צודק. ברמת המעשה דומני שגם מארי שמע לעתים חדשות, כדי שיהיה מעורה ויתייחס לענייני היום לשואליו. או גם כדי להתריע על דברים בשער בת רבים.
ג. לא. גם ארבעה כוסות של ליל הסדר דינם כדין כוס יין של קידוש, שאין יוצאים ביין מבושל. זאת ועוד, לפי רבינו, על יין מבושל יש לברך שהכל.
