דילוג לתוכן העיקרי

שונות

שאלה

לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. במפתח מסוים למשנה תורה השמיטו העורכים בזדון כל התיחסות לתרגומיו, פרושיו, ומחקריו של מורנו הרב יוסף קאפח, וכתבו מאמר מכפיש על דרכו התורנית. כמו כן, השמיטו בזדון כל התיחסות לתורה שיצאה מבית מדרשו של הראי”ה קוק. ובתרגום מחודש לפרוש המשניות להרמב"ם השמיטו העורכים בזדון כל התיחסות למורנו הרב יוסף קאפח ובכל פעם שהיו חייבים להזכירו כתבו "יש מי שתרגם", “יש מי שאמר" ו"יש מי שפירש". שאלה מעשית לחלוטין: האם מותר לקנות ספרים אלו? האם מותר ללמוד בספרים אלו?
ב. בהלכות רוצח ושמירת נפש (א יד) כת"ר: "כל היכול להציל ולא הציל עובר על (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעיך..." ודייק הב"ח (תכו
ב) שאם יש ספק אם יציל – פטור מלסכן את עצמו. שאלתי: אם יש ספק אם יציל, ואין במעשה ההצלה סיכון – האם חייב להציל?
ג. בהקדמה למשנה תורה כת"ר סקירה הסטורית על דרך פסיקת ההלכה עד ימיו, והציג את הבערות ששררה בימיו, ואחר כך כתב: "ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא... לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו כל התורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.” ובאגרת לר' פנחס הדיין (הר"י שילת, תלט) כת"ר: דע, תחילה, שאני חס ושלום, לא אמרתי: לא תתעסקו לא בגמרא ולא בהלכות הרב ר' יצחק או זולתו... וכי אני צויתי או עלתה על לבי שאשרוף כל הספרים שנעשו לפני מפני חבורי? והלא בפרוש אמרתי בתחלת חבורי שלא חברתי אותו אלא מפני קצר הרוח, למי שאינו יכול לרדת לעמק התלמוד ולא יבין ממנו דרך האסור והמתר, והארכתי בדבר זה הרבה.” ובהלכות תלמוד תורה (א יא) כת"ר על ראשית לימודו של אדם: "ושליש – יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר... ועניין זה הוא הנקרא תלמוד.” ודרך לימודו של ת"ח להתמקד ב"תלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו." האם המסקנה היא שלאחר חיבור משנה תורה, לימוד הגמרא הוא נחלת תלמידי חכמים בלבד, שילמדוה על מנת לדעת להעמיק בהלכות שבמשנה תורה?
ד. כת"ר בראשית פרושו למסכת תרומות: "העיקר בכל לשון חוזר למה שדברו בו בעלי אותו לשון ונשמע מהם.” האם לפי זה מילים כמו 'טלפון', 'פוטנציאל', 'בננה' וכדומה, שנכנסו ללשון הקודש מהלעז, נחשבות היום כלשון הקודש ממש?
תודה רבה לכבוד הרב.

תשובה

א. מותר לקנות את ספריהם ולהשתמש בהם, וכן אני עושה. אבל חטאם של אנשים אלה הוא חטא חמור, ויש דין ויש דיין. ואנו לא ננהג בדרכיהם. ולא בכבודו של מורנו הרב יוסף קאפח בלבד מדובר, אלא בכבוד התורה. כי לפי התנהגותם, הם מטילים מום בקדושי ישראל, גדולי התורה של ימינו: מרן הגר"ש אלישיב שליט"א, שישב עמו בדין, מרן הגר"ע יוסף שליט"א והגר"מ אליהו שליט"א שישבו עמו בדין. והגר"ב זולטי זצ"ל שישב עמו בדין, והגר"א ולדינברג זצ"ל שישב עמו בדין ועוד. כי אלה לא רק ישבו עמו בדין אלא גם חתמו על פסקי דין עמו. ויש לזכור ולדעת, שעל כל מינוי ומינוי שמורנו הרב יוסף קאפח התמנה, דיין בבי"ד רבני איזורי, חבר מועצת הרה"ר לישראל, חבר ביה"ד הרבני הגדול, קמו עוררים, ובקולי קולות, ובכל זאת הוא נתמנה, ובכל זאת ישבו עמו בדין. במיוחד שמבין היושבים עמו בדין יש כאלה, שכל כך מדקדקים מאוד מאוד, עם מי הם יושבים ביחד, ועם מי הם חותמים וכיוצא בזה. כי גדולי עולם אלו אשר שמעו את דבריו, הכירו את ספריו, שמעו את הלשונות הרעים כנגדו ידעו שהמלעיזים הם אינם אלא או קנאים שוטים או אנשים אשר אש הקנאה בוערת בקרבם, ולכן לא שתו לבם לערעוריהם, וכאמור, ישבו עמו בדיני אישות לא רק בעיות של איסור והיתר, אלא בדיני אישות, שאם חס וחלילה, יש דיין פסול, הרי הפס"ד נפסל. ואם הפס"ד נפסל, עלול להיות חס ושלום חשש ממזרות. זאת ועוד: הגה בעצמך, הגר"ע יוסף שליט"א שישב עמו בדין 7 שנים, הופיע שנה אחר שנה בימי האזכרות למורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל. ותמיד שיבח אותו ועמד על צדקותו. ובאחד מדבריו שאמרם לפני 500 איש, דברים שלא היה צריך לאמרם, אמר אותם מתוך השתפכות הנפש: שהוא מתפלל שיזכה למות מיתת נשיקה כפי שמורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל נפטר (מורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל ידע שבאותו שבוע הוא יתבקש לישיבה של מעלה ובלילה שבו הוא השיב נשמתו לבורא, התרחץ, ישב על מיטתו, עסק בתורה, השיב את נשמתו במיתת נשיקה, מול ספר התורה הפתוח לפניו.) ודברי הגר"ע יוסף מוקלטים ונתתפרסמו ברבים, כך שכל הללו שתיארתך בשאלתך, גם אם היינו מלמדים עליהם זכות, שהם התנהגו כפי שהתנהגו מתוך קנאות לכבוד התורה, לכבוד ה' ולכבוד האמונה, מי הם ומה הם מול גדולי עולם אלו אשר הכירוהו מקרוב וכאמור, לא רק ישבו עמו בדין ודנו עמו בדין וחתמו אתו על פסקי הדין אלא העריכו הערכה מרובה מאוד ועמדו על צדקתו. כדאי כדאי שאותם אלה יחזרו בהם בתשובה במהרה כפי שההלכה מחייבת, עליהם לבקש סליחה לא רק על קברו של מורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל בעשרה מישראל, ועל קברי הצדיקים שישבו עמו בדין, וכבר נסתלקו מן העולם, אלא לעלות ולבקש סליחה מגדולי ישראל שבחיים, ה' יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים, שלפי שלפי התנהגותם הנילוזה הם מוציאים לעז על גדולי ישראל שכאילו חלילה ישבו בדיני אישות עם מי שאינו ראוי בדין. ה' יצילנו מהתנהגות כזאת ומלעז כזה על גדולי ישראל שאנו מימיהם שותים ונוהגים לפי הוראותיהם יום יום. וכדאי שאותם אלה יראו מה דינו של המחמיר מול רבותיו ומול גדולי עולם שאינם מחמירים, כל שכן כשאינם מחמירים אלא עוברים עבירות של הטלת מום בקודשים. והוא רחום יכפר עוון.
ב. בוודאי שחובתו לעשות כל מאמץ להציל נפשות שהרי דין זה נלמד מהשבת אבידה, ובהשבת אבידה, המוצא עושה מאמץ, גם אם יש ספק אם יאתר את בעל האבידה, כל שכן בהצלת נפשות.
ג. אמת. אבל לא במדויק, כי עלינו ללמד כל ילד ולכ בוגר גמרא ופוסקים, כדי להכין אותם אם יזכו לעסוק בהם, אבל האמת תורה דרכה, שכל אלה לא יוכלו לדעת את ההלכה לצורכי יום יום, מן התלמוד ומן הפוסקים, אלא מתוך ספר נפלא כמו משנה תורה, וחכמי התורה בוודאי שימשיכו לעסוק כדרכם בגמרא ופוסקים, ובמרכזם משנה תורה להרמב"ם, כפי שעינינו רואות את גדולי מורי ההוראה ואת גדולי ראשי הישיבות נוהגים. וכלום, עד ימינו, אין ההמון מסתייע בספרי קיצורי הלכות לחיי יום יום?
ד. כבר הנחה אותנו רבינו כלל בפרשנות, תפסת מרובה לא תפסת. תפסת מועט תפסת. וכוונת ריבנו, שם, פיהמ"ש, תרומות, א, א, רק ביחס להטיית הפועל בלשון הקודש, כגון הרים או תרם וכיו"ב, אבל ללעזוז שפת הקודש ולשיבושה חלילה.