1. חמץ שאינו ראוי למאכל אדם, מותר לקיימו בפסח, והוא מותר בהנאה (מ"ב, או"ח, תמב, ס"ק כב), וממילא שמותר לתת מאכל בע"ח שאינו ראוי למאכל אדם לבעלי חיים בפסח.
2. נראה שגם רבינו מתיר בהנאה בפסח, חמץ שנפסל מאכילת אדם, שהרי הוא מתיר להשתמש בבגדים מעומלנים, וכן ברטייה או בקילוח, סוף פרק רביעי חמץ ומצה ולא עוד. רבינו כרך איוסר הנאה בחמץ ואיסור קיומו, דייק בדבריו, חמץ ומצאה, א,
ב. וראיה לכך שחכמים קנסו על חמץ שעבר עליו הפסח, שאסור בהנייה, שם, ד, ומשמע שהקנס הוא כעין הדין המקורי, שרק על חמץ שעוברים עליו על בל יראה ובל ימצא, יש איסור הנאה. אבל חמץ שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא (כגון שנפסל מאכילת אדם), אינו אסור בהנאה. וכל שמותר בהנאה מותר לתיתו לבע"ח.