ביאור בפיה"מ להרמב"ם
לק"י כבוד הרב שלום רב, כתב רבנו בפירושו לאבות ריש פ"ב (סוף משנה א' ) : לפי תרגום הנדפס : "ולשון התורה בהיות המעשים מושגים אצלו יתעלה כמו שידע את זה אמר "מספרך אשר כתבת ... מספרי " ובתרגומו של מארי הלשון אחרת לגמרי: "ומפורש בתורה היות המעשים ידועים לפניו יתעלה וכו' " וקשר דבריו למה שפי' רבנו לפני כן. ואני בעניי נלע"ד שכוונת רבנו לפרש מהו לשון "ספר " הנזכר בהמשך המשנה " "וכל מעשיך בספר נכתבין " וע"ז כ' " ולשון ספר - היות המעשים ידועים לפניו יתעלה וכו' " ועל כך מביא רבנו ראיה מלשון הפסוק בחומש שמות אשמח אם הרב יתיחס לאפשרות הבנה זו בדברי רבנו,
תודה רבה ושבת שלום, איתן
זו כוונת מארי ז"ל. רק מן הסוף אל ההתחלה, כלומר מן המקרא אל המשנה. דברי משה רבינו לה'... מספיק אשר כתבת = מעשי הידועים לך. כלומר שה' יודע מעשי האדם בידיעה אלוקית, שאינה כמו הידעיה האנושית, וזהו "הספר הכתוב" של ה'. ועל כך כתב רבינו בפירושו לשמנה, כדי לבאר דברי התנא "וכל מעשיך בסדר נכתבין, כלומר שהם ידועים לה' (בידיעה אלוקית שמכונה ספר כתוב). וכתב רבינו בתמציתיות: "ומפורש בתורה היות המעשים ידועים לפניו יתעלה, כפי שהוא יודע אותם, אמר מספרך אשר כתבת". והרמב"ם הניח שנדע שדבריו אלו יגרמו לנו להבין דברי התנא כנ"ל. ועל דברים אלו מארי ז"ל העיר בהערה 11, שני עניינים:
א. שהידיעה האלוקית אין אנו יודעים היאך היא.
ב. שבנדפס לא דק.