לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. כת"ר בהלכות תמידין ומוספין (ד
ד) שאסור למנות את ישראל "אלא על ידי דבר אחר". מה הסיבה לכך?
ב. את ההלכה בהלכות תפלה (ה ו) אפשר להסביר שכולה עוסקת בתקנת כונת התפילה: "תקון המקום כיצד? יעמוד במקום נמוך (כתב ר' מנוח שטעם זה מפני כונת הלב), ויחזיר פניו לכותל (כת"ר בשו"ת, בלאו רטו, שטעם זה משום כונת התפלה), וצריך לפתוח חלונות... (כת"ר בשו"ת, בלאו רטז, שטעם זה משום רכוז המחשבה), וקובע מקום לתפלתו תמיד (טעמו ברור שיתרכז במקום קבוע), ואין מתפלל בחורבה (כנראה שבחורבה מטרידין המזיקין את הכונה), ולא אחורי בית הכנסת... (דין זה הוא סניף לדין הקודם, בענין מקום שאין להתפלל בו), ואסור לישב בצד העומד בתפלה (כתב המאירי, ברכות לא ב, שטעם זה שלא יבלבל כונת מתפלל אחר), ולא לעבור לפניו, עד שירחיק ממנו ארבע אמות (אפשר לפרש דין זה מאותן הסיבות הנ"ל)". לפי פרשנות זו, האם יסכים רבנו לפתרון האחרונים, כפי שהובאו במשנ"ב (קב ב), שמותר לעבור נגד המתפלל מעבר מחיצה של עשרה טפחים וארבע אמות. שהרי עדין כונת המתפלל מופרעת.
ג. הרבה נכתב בענין מהי שלמות האדם לדעת רבנו. האם כה"ר יוכל להפנות אותי למאמר או ספר הקרוב לדעת כה"ר לאורחא דמהימנותא?
תודה רבה לכבוד הרב.
א. יש אומרים משום עין הרע, לפי הבנתם במהות עין הרע, רבינו יכול לבאר כדי שלא לטפח בלב הפוקדים, כוחי ועוצם ידי עשו לי החיל הזה. טעם נוסף כדי להתייחס לנפקד בכבוד, לא כחפץ או כמספר.
ב. נראה שכל ההליכה בתוך השיעור הגיאורגפי שקבעו חז"ל עלולה להטריד את המתפלל - אוסר.
ג. לכשפנה בל"נ, ואם לא אשכח.
