לכבוד הרב שליט"א שלום רב פ"ד ה"ח כותב "עזרא ובית דינו תקנו שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר טמאין עד שיטבול... לפי שאין ד"ת מקבלין טומאה אלא עומדין בטהרתן לעולם". ובהערה מביא מארי את לשונו בפיהמ"ש : ופסק הלכה שאין דברי תורה מקבלין טומאה ומותר לו לקרות ק"ש ולברך לפניה ולאחריה... אע"פ שהוא בעל קרי. כיצד דבריו מסתדרים עם מה שכתב בפ"ג ה"ב : אין קורין לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא... ולא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו" ומארי בהערות כתב :וטעמא משום דהוי מקום טומאה. ראיתי לבסוף שמארי כותב בפ"ד הערה כ' : ובמקום אחר הבחנתי בין טומאת המקום שאדם יכול לצאת ממנו ולקיים מצותיו ובין טומאת האדם עצמו באחת הטומאות... שאין אדם יכול לצאת מעצמו ולקיים מצותיו ולפיכך מקיים מצותו בכל מצב שהוא נמצא. עכ"ל האם מכיוון שאין האדם יכול לצאת מעצמו אז אדם יקרא ק"ש למרות שחל עליו טומאה? הרי יש מקרים שאדם לא יקיים מצוה בעבור זה למשל להכנס לביהמ"ק להקריב כשהוא טמא! אז מה החילוק בין המקרים?
בתודה וכבוד רב