אכן בתימן נהגו כעיקר הדין, גם המסחר והעסקים לא היו בינלאומיים וגם לא היו בנקים וחברות וכיו"ב. אולם בימינו, בארץ ובעולם, העסקים הם בינלאומיים, וההלוואות הן ברובן המכריע עסקיות ולא קיומיות. ולצורך זה ייסדו את התלמוד עסקה מותרת. לא היתר עיסקא. והעיסקה התלמודית המותרת, אין בה כדי לענות על צורכי העסקים הבינלאומיים ולא הבנקאיים, לצורך זה ייסדו מורי ההלכה האחרונים את ההיתר עיסקא, שעל פניו לכאורה יש בו משום הערמה. ולכן הוא טוב לעיסקאות ולהלוואות עם בנקים וחברות בע"מ, שהן יישויות משפטיות נפרדות. ובד"כ אם יש איסור ריבית בעסקים עמם, הוא מדרבנן. אבל בין אדם לחברו, רצוי לפעול לפי עיסקה מותרת, אבל גם אם פעלו עם היתר עיסקא שהם מבינים אותו, והוא תואם את עסקיהם, מותר כי ניתן להתנות בענייני ממונות כמעט כל תנאי שרוצים.