לא. איני מקבל פרשנות זו, שאם כן היה לו לרבינו לבאר דבריו, משום שיש נפקות, אפשרות שבן כרך יצטרך לקיים שני ימי פורים. ואם העיקר חסר מן הספר. אלא שברצוני לסייע לך ואחר לדחות את דבריך. באמת לפי ביאור רבינו בפיהמ"ש, מגילה, ב, ג, ביאר לכאורה, את המילים שבמשנה "קורא במקומו", על בן עיר שהלך לכרך, שהרי כתב, שהרי כתב: אם היה דעתו לחזור למקומות בליל ארבעה עשר, ונתעכב, אז קורא כמקומו, ואם אין הדבר כן, קורא עמהן". אולם לפי זה, יש שני קשיים על רבינו ועל המשנה. על ריבנו - מדוע לא ביאר דין בן כרך שהוא יותר קשה, שהיה לו לבאר שהיה בעיר ביום ארבעה עשר ודעתו לחזור למקומו, בזמן מקומו, בליל חמשה עשר, שקורא במקומו בעיר, גם אם נתעכב ולא חזר בליל ט"ו. ובזה יש יותר חידוש, שהרי כבן כרך כבר נמצא בעיר, בליל י"ד שהוא זמן קריאתה לרוב העולם, והיה עולה בדעתנו שכבר נתחייב. ונפטר מלקרוא בכרך, או שנתחייב לקרוא גם בכרך, בירושלמי, כרבינו, לכאורה בחר לבאר דין בן עיר, שהוא יותר פשוט, וזה גם מתאים לשיטת רבינו. וקשה גם על המשנה, שגם על בן עיר שהלך לכרך וגם על בן כרך שהלך לעיר, תלתה הדין, באם דעתו לחזור למקומו, בסתם, ולא ביארה כיצד. ולכן מתקבל על הדעת, שרבינו אמנם ביאר במשנה דין בן עיר שהלך לכרך, אך העובדה שלא כתב אם דעתו לחזור בזמן קריאתו אלא כתב בסתם, אם היה דעתול חזור למקומו בליל ארבעה עשר, ובהתחשב בעובדה שגם התנא לא כתב בזמן קריאה, אלא רק אם דעתו לחזור למקומו, משמע שגם בן עיר שהלך לכרך, וגם בן כרך שהלך לעיר, י"ג שדינם ייקבע על פי כוונתם. לגבי ליל ארבעה עשר שהוא זמן קריאה לרוב העולם. ומשום כך זמן הקריאה שכתב רבינו במשנה תורה, הוא זמן הקריאה הידוע והמפורסם, שהוא ליל י"ד ולא זמן הקריאה של כל אחד ואחד.