הנהגת ציבור
אני בוועד ביכ"נ בקרית אתא, לצערי היה מקרה אלימות בבית הכנסת של מתפלל מועד שבעברו מקרים דומים של הטלת אימה, עקב כך התקבלה החלטת אגודה בתמיכת הוועד שכל מתפלל שינהג באלימות גופנית כלשהי תשלל זכותו לתפילות ועליות לתורה למשך שנה אין מוכרים לו ואין מזמינים אותו, לדאבון לב באותו שבוע שהחלטה התקבלה והיתה אמורה לחול עליו נפטרה אימו ובגלל רגישות הוחלט לא להפעיל ענישה בשלב זה, לאחר כחודש התרחש מעשה אלימות נוסף בבית הכנסת בין 2 מתפללים מבוגרים שאחד קלל והשני הדפו קלות כדי להרחיקו אולם בגלל שעמידתו לא היתה יציבה מלכתחילה נפל ושבר את עצם הירך, על פי עדים לא היתה כוונה לפגיעה והפוגע מתחרט ומבקש סליחה מכל לב, הפעם הוועד התכנס על מנת להפעיל ענישה אולם יש דילמא אם נעניש את המקרה השני יצא שדוקא השוגג נענש במלוא החומרה, ואילו המזיד שריסס חומר ריסוס על פני מתפלל ועשה מעשים לאורך זמן יצא נקי בגלל אבלותו, שאלתי האם יש להעניש את שניהם ולאבל לאפשר אמירת קדיש, או להניח לאבל ולהעניש רק את השני. ?
מקרה כזה אינו הולם מסגרת זו. אלא עליכם לפנות או לבית דין שישמע את כל הצדדים, או לפנות לרב בורר שתקבלו את סמכותו, ויברר הסכסוך מתחילתו ועד סופו. וכל הכרעה של בי"ד או של בורר מוסכם צריכה לחייב את כולם.