שלום לרב שליט"א. שלחתי שאלה לכבודו: מצות עשה מן התורה לקדש את השבת בדברים שנאמר: "זכור את יום השבת לקדשו". לפני הקידוש בליל שבת אני אומר : "הריני בא לקיים מצות עשה מן התורה לקדש את השבת בדברים כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו ולקיים מצות עשה מדברי חכמים לקדש על היין". האם אני אומר בסדר? או שלכתחילה צריך לכוון לצאת ידי חובת קידוש מהתורה בתפילה, ואז לכוון בקידוש לצאת ידי חובה מדרבנן לקדש על היין? כבודו ענה: כל המוסיף גורע. אמור נוסח הקידוש, כמנהג אבותינו מדורי דורות, בלי תוספת הריני בא לקיים... צא וראה כיצד הסתבכו הנוהגים לומר לשם ייחוד (שהוא מנהג מאוחר, והנו"ב התנגד לו), בספירת העומר, בגלל מחלוקת הפוסקים, אם הספירה בזמן הזה מן התורה או מדרבנן. ואתה רוצה להוסיף עוד תסבוכת לעניין הקידוש על היין. על כגון זה ניתן לומר, אל תהיה צדיק הרבה פן תישומם. אני לא מבין למה זה גורע?? למה ניתן לומר על זה אל תהיה צדיק הרבה פן תישומם?? הרי תמיד טוב לכוון לפני מצוה מהתורה או מדרבנן!!! דרך אגב באופן יוצא דופן הרב הביא דוגמא בודדת שאפשר להסתבך עם הלשם יחוד בספירת העומר אם זה דאורייתא או מדרבנן. למרות שאני תימני, אני מביא איתי בכל ליל הסדר, את סידור כונת הלב כדי להגיד לשם יחוד לפני אכילת מצה, מרור, כורך, אפיקומן זה מעורר אותי למצוה! יש יתרון מאוד גדול להגיד לשם יחוד לפני מצוה למרות שזה לא מנהג אבותינו. כתוב בשולחן ערוך המקוצר של הרב רצאבי "קודם כל מצוה שעושה טוב על פי הסוד לומר לשם ייחוד". יש לנו מצות עשה מהתורה לקדש את השבת בדברים:"זכור את יום השבת לקדשו", וחכמים הוסיפו לעשות את הקידוש על היין. מדוע לא להגיד "הריני בא לקיים מצות עשה מן התורה לקדש את השבת בדברים כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו ולקיים מצות עשה מדברי חכמים לקדש על היין". זה מעורר אותי למצוה! "ואתה רוצה להוסיף עוד תסבוכת לענין הקידוש על היין"- אין תסבוכת כבוד הרב רק שאלה של מה נכון יותר לעשות? האם לכוון בתפילה לצאת ידי חובת קידוש מהתורה ולכוון בקידוש לקיים מצוה דרבנן על היין? או לכוון בקידוש לקיים מצות עשה מהתורה ולקיים מצוה דרבנן על היין? כל טוב.