סוף פרשת וירא - היגוי של המילה "ראומה"
כב' הרב, בסוף פרשת וירא, בספר בראשית כב', כד' כתוב הפסוק: "וּפִילַגְשׁוֹ, וּשְׁמָהּ רְאוּמָה– וַתֵּלֶד גַּם - הִוא אֶת - טֶבַח וְאֶת - גַּחַם, וְאֶת - תַּחַשׁ וְאֶת - מַעֲכָה". אני עליתי למפטיר בשבת וקראתי את המילה ראומה כפי שהיא נקראית כשהא' נשמעת. תיקן אותי החזן ואמר לי שיש לומר "רומה" שהא' אינה נשמעת. בדקתי את העניין לאחר מכן ולא מצאתי באף מקום כי יש לי לקרוא את המילה ראומה כ" רומה". יתרה מכן, חשבתי שכמו שאת המילה "מאומה" אני אומר כפי שהיא נקראית כך הגיוני שאת המילה "ראומה". החזן הנכבד הראה לי לאחר מכן, בחלק הדקדוק כי יש לקרוא את המילה ראומה כ"רומה" ועוד נכתב שם "והרבה טועים בזה". למעט הספר הזה, לא מצאתי באף מקום אחר את הגרסה הזו למילה. יורני כבוד הרב כיצד היה עלי לקרוא את המילה הזו ומדוע לא נמצאה באף תאג' גרסה זו. (למעט התאג' הישן). בברכה ובכבוד רב.
בחלק הדקדוק שם, לא נאמר שלא לבטא את האות אל"ף. אלא שההטעמה היא מלרע והיא על "מה" ולא על מלעיל, על אל"ף.