אני מבין לרוחך. אבל עליך להכיר את עולם ההלכה והמודל המשפחתי של עולם ההלכה הציב את ערך צניעות האישה כערך עליון. והואיל וזוהי השיטה, האיש הוא המוציא והמביא, הוא המקדש אישה והוא המגרש. אבל הוא האחראי הבלעדי לפרנסה של כל המשפחה, האישה והילדים, אין האישה חייבת כלל לעבוד עבודות חוץ רק מלאכות הבית. אולם ההלכה היא המגינה על האישה, והיא מחייבת את האיש חד צדדית בכתובה, לטובת האישה והגנה על זכויותיה. האישה יכולה לתבוע את גיטה, לפעילות המוכרת בהלכה, וההלכה יש והיא כופה על הבעל לתת גט לאשתו. התורה מעצימה את כוחה המעשי של האישה, בכך שהיא מציבה את המודל של אברהם אבינו ושרה אמנו, כמודל האידיאלי. ה' הורה לאברהם, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. התורה פטרה את האישה ממצוות פרו ורבו, כי מצווה זו אומר החתם סופר גורמת לפגיעה בגופה, והאיש נצטווה לקדש אישה ולפרות ולרבות, כי הוא מזוהה ע"י ההלכה כבעל יצרים שצריך לרסן את יצריו ע"י המצוות. לעומת המודל ההלכתי, שלכאורה אינו שוויוני, ואשר לכאורה הוא נותן לאישה מעמד נחות יותר משל הגבר. נמצא המודל המודרני, שלכאורה הוא שוויוני, ולכאורה הוא מעצים את מעמד האישה, מודל זה בפועל, לכל מי שבודק אותו באובייקטיביות, לא הוסיף כבוד אמתי לאישה, רק כבוד חיצוני. האישה, לפי מודל זה, נחשבת בגלל מעמדה, או בגלל נשיותה, ולא בגלל אישיותה, ולא בגלל צניעותה, ועצמתה המהותית, בשל אישיותה וייעודה כאשת איש וכאם. ומודל זה לא גרם לחוסן התא המשפחתי אלא להתרופפותו, ולא להידוק הקשר בין הורים ובני הזוג ובניהם ובנותיהם אלא להתרופפות הקשר. כל זה חומר למחשבה, ואידך זילי וגמרי. ותרווי נפשך הצמאה.