תחילה נתייחס למגמת מרן בספרו ב"י, ואח"כ לחיבור הנקרא שו"ע. כי לגבי השו"ע, יש תהיות לא מעטות מי חיברו, ולמי נתחבר? וגם ביחס לחלק מן הספיקות שעוררת. ואמנם ראה שמאז הרמב"ם ועד ימיו, נעשתה התורה לא כשתי תורות, אלא כתרי"ג תורות, יש שנוהגים כהרי"ף ויש כהרא"ש, ויש כהרמב"ם, ובתוך מנהגים אלו מנהגי מנהגים, בעניין זה נוהגים כפלוני ובעניין זה נוהגים כפלמוני, ועשרות קהילות בסלוניקי, שנבדלו זה מזו במנהגיהן. לכן הוא חיבר את ספרו ב"י, כדי להכריע הלכה אחת לכולם, עפ"י שיטה, אחרי רבים להטות, מתוך הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, שיטה שהיו לה מבקרים רבים, ובראשם מהרש"ל. ואיני מתייחס לכך שהיו לו עוד כללי משנה, חוץ מהכלל הנ"ל. אשר לשו"ע, אם נתעלם מהביקורות שנאמרו ע"י גאוני עולם, הרי באמת יש קושי להגדיר את שיטתו, לנוכח ריבוי הדעות שיש בשו"ע, ודי לעיין בספרו של הרה"ג יצחק יוסף שליט"א בספרו על שיטת השו"ע, כדי לגלות שיש לא רק מחלוקות רבים, ושיטות שונות, אלא גם השיטה שהוא עצמו מנסה לגבש, היא מורכבת ביותר, ויש כללים רבים מאוד. זוהי המציאות, אבל כוחו של השו"ע שהוא התפשט ברוב קהילות ישראל, ונתחברו עליו נושאי כלים, והדיונים בשאלות שהן הלכה למעשה, מושתתים על ההלכה שבשו"ע, ולכןל כל הרוצה לעיין בשאלות מעשיות מחודשות, מן הדורות האחרונים, אם אינו מורה הוראה, ענק שיכול לפסוק מן התלמוד, הרי הוא זקוק לעיין בדברי כל הפוסקים שאמרו דבריהם, וכאמור מתוך הזדקקות לשו"ע. ולכן בנסיבות כאלה, חייבים לעיין בשו"ע ובנו"כ, כדי להתמודד עם שו"ת חדשות הלכה למעשה. אשר לפסיקה בשו"ע מתורת הסוד, יחסית היא מצומצמת, אבל לא על כולו ניתן לומר לא בשמים היא.