עיין דברי רבינו, ברכות, ג, ה - ז, ובדברי מורנו הרב יוסף קאפח ז"ל, שם, אות יח, והמורם משם כדלקמן:
א. עיקר וטפל ביין מעורב, בין זה על זה, בין זה אחר זה, לעולם מברך על העיקר ופוטר את הטפל. ולכן אם אכל דבר חריף, ולאחר מכן אוכל משהו מתוק, רק כדי לסלק את החריפות, אינו מברך על טעם זה, כי הוא טפל.
ב. כל שאכל משהו, שניתן כדי לדבק, או ליתן ריח, או צבע, לעולם דברים כאלה, הם טפלים ואין לברך עליהם ברכה בפני עצמה, אלא מברך רק על העיקר.
ג. אשר לטעם, יש והוא עיקר, ויש שהוא טפל, ובזה הוא שונה מדבק, או ריח או צבע. אבל אין הטעם הופך להיות יותר מיוחד ממאכל עצמו, שיש והוא טפל, ואין מברך עליו. כגון אם אכל לחם, כדי לסלק חריפות יתירה שיש בפיו ובחיכו, או מתיקות יתירה, שאין לברך על המאכל, כי הוא טפל. ולכן אם הטעם הוא עיקר כגון קרמבו, אינו מברך על החלק הדגני שהוא רק בסיס, ורק מברך על הקרמבו, שכל כולו קצף לצורך טעם, והטעם במקרה זה הוא העיקר. אבל האוכל פסטה, ויש בה קטשופ, שמברך על הפסטה מזונות, ופוטר את הקטשופ, שניתן רק לטעם, וכטפל. ולבקשתך, מסרתי הלכה יומית בעניין זה. תוכל לגלוש באתר נצח ישראל באודיו.