הל' שמיטה ויובל
לכבוד מורנו ורבנו הנכבד והחשוב מורי רצון ערוסי הי"ו שלום וברכה! ילמדנו רבנו: לכאורה יש סתירה בדברי מורי בהלכות שמיטה ויובל כדלהלן: שם בעמ' תלד בטור הימני, מורי כתב כך: "וכל מקום שלא החזיקו בו עולי בבל אין שביעית נוהגת בו כלל ואפילו מדרבנן". כלומר, לכאורה מותר בזמן הזה, ששביעית מדרבנן, לעבוד את האדמה במקומות שלא החזיקו עולי בבל והחזיקום עולי מצרים, וא"צ לומר שהספיחים שגדלים שם מותרים. לעומת המשתמע לעיל, שם בעמ' תנה בטור השמאלי למטה, כתב מורי כך: "ונוסף על כך רוב הנגב ותחומי אשקלון כל שלא החזיקו בו עולי בבל נהי דאינו נעבד אך אין ירקותיו אסורין משום ספיחין כפי שפס"ר להדיא לקמן פ"י הל' יא שנוהגת שביעית מדבריהם". כלומר, לכאורה דברים אלו סותרים שהרי כאן מורי אומר שהארץ שלא נכבשה ע"י עולי בבל וכבשוה עולי מצרים אסורה בעבודה בשביעית ורק ספיחיה מותרים. ובסוף דבריו בפסקה שם, חזר לכאורה מורי שוב לדעתו הראשונה, ושם כתב כך: "כ"ש אם יש להסתפק שמא מחוצות אשקלון שדינה חו"ל לגמרי לדעת רבינו והרוצה להחמיר יקח מחוצות אשקלון או מתוצרת עין יהב וסביבתה שאין בהן שום חשש ואין בהם שום קדושת שביעית" לכאורה, מדבריו האחרונים של מורי משמע כדבריו הראשונים: שכל שנכבש ע"י עולי מצרים בלבד אין בו קדושת שביעית ומותר לעבוד את האדמה וא"צ לומר שספיחיה מותרים. לסיכום, אשמח מאוד אם תואיל בטובך להסביר שלוש נקודות:
א. כיצד ניתן ליישב את הסתירה לכאורה.
ב. האם הארץ שנכבשה ע"י עולי מצרים בלבד מותרת בעבודה בשביעית (וכ"ש שספיחיה מותרים)?
ג. מהו אפוא היסוד להתיר לקחת ירקות מעין יהב שהרי אין מדובר שם בספיחים אלא הארץ עצמה נעבדת בשביעית? סליחה על האריכות, ותודה רבה מראש.
א -
ג. דברי מארי בעמ' תלד הם העיקר. ונראים הדברים שמה שכתב בעמ' תנה הוא אליבא דרוב הפוסקים, שנוהגים איסור עבודה מדרבנן בשטחים שכבשו עו"מ ולא החזיקו עו"ב, וכן לענין קדושת פירות שביעית. ועל כך הציע פתרון שטחים שהם חו"ל לענין שביעית כמו אשקלון ועין יהב, שאין בהם לא איסור עבודה ולא קדושת שביעית בפירות. כי יש דברים שמארי מתיר ברמה העקרונית, ולא מתיר ברמה המעשית, כנגד ההוראה הרווחת ברבים.