דילוג לתוכן העיקרי

מכת הדור - הורים חילונים וילדים דתיים

שאלה

כבוד הרב,
כתבתי הרבה מאוד, יסלח לי הרב, אך זה חשוב לנו מאוד ואני מאמינה שקוראים רבים ימצאו את השאלה רלוונטית. אני מבקשת להעלות סוגיה בוערת לזמננו שאנו חשים שעולה שוב ושוב בסיטואציות רבות, בשל תופעה ייחודית לדור המיותם שלנו: משפחות רבות כיום מכילות הורים חילונים וילדיהם שבחרו לחזור בתשובה והקימו ב"ה משפחות דתיות המקיימות אורח חיים של יראת השם. ריבוי החוזרים בתשובה הפך את הבעיות הספציפיות הייחודיות הקיימות בתפר הרגיש הזה לשכיחות מאוד לצערנו. שמעתי שאפילו מספר רבנים קראו לפסוק הלכות מיוחדות בשל צורך השעה וריבוי המקרים. לציבור שנולד בבית דתי אין מושג קלוש עם מה אנו מתמודדים ואיזה מחיר בעולם הזה שאנו משלמים, בעיקר בדידות נוראית. ועכשיו לשאלה שלי: אנו זוג עם שני פעוטות, חוזרים בתשובה מזה מספר שנים. משפחותינו חילוניות לגמרי, כל הדודים, אחים, סבתא, סבא נעלמו כשחזרנו בתשובה, מבחינתם יום הביקורים הטבעי הוא שבת וכל יום אחר הוא יום עבודה. מכיוון שהם מתגוררים רחוק איננו מזמינים אותם בשבתות, הם נעלבו וראו בנו דתיים קיצוניים ופשוט התרחקו. נותרנו זוג לבד בעיר מנוכרת, אפילו את ליל הסדר חגגנו לבד ללא משפחה, איש אינו מוכן לבוא אלינו "כי אצלנו חייבים לישון וזה מכביד". הרי הדת היהודית סובבת כולה סביב נושא המשפחה, ומה יעשו אנשים כמונו? בחגים תמיד אנו לבד, ניסינו בעבר להתארח אצלהם אולם המכשולים היו נוראיים, שם יש הדלקת מוסיקה, אש וחשמל בשבת, תועבות בטלויזיה, לבוש מאוד לא צנוע ואנו כמובן לא באנו לביתם כדי להטיף להם. הם לא מוכנים להימנע מהדברים האלו כשאנו שם בטענה שזו כפייה דתית מצידנו כך שהרגשנו לא רצויים והפסקנו להתארח. במשך השנתיים האחרונות ויתרתי על כל קשר עם משפחתי המורחבת כי כל ניסיון שלי להזמין לחגים ושבתות עורר אי שביעות רצון כי "אצלכם אין חופש ואי אפשר לדבר בסלולרי וכד"', וכמובן סירבו לבוא, לבסוף הפסקתי להזמין ולהתבזות. מהצד שלי יש רק אמא מסורתית ויחסית מכבדת את דרכנו, גם היא גרה רחוק ועסוקה בד"כ. הוריו של בעלי חילונים מאוד ולקחו מאוד קשה את החזרה בתשובה של בנם. ליבי נשבר כשהבנתי שלילדיי לא תהיה חוויית סבא וסבתא. יש לציין שעבור שאר נכדיהם הם נפלאים וחמים, מבקרים, מביאים מתנות, משחקים עם הילדים. ביקשתי מבעלי שננסה להתקרב אליהם לפחות בשביל הילדים וכך עשינו, התחלנו לבקרם בימי שישי בבוקר אך הסבא עובד עד אחה"צ כך שלא ראינו אותו כמעט וזה יום לא נוח עבורם. האפשרות של לקחת יום חופש מהעבודה כל פעם כדי להגיע אליהם לא אפשרית מבחינתנו ובטח לא בערבים. הם גרים במרחק רב מאוד מאיתנו - שעה וחצי כל כיוון. האפשרות ללון אצלם בליל שישי ירדה מהפרק שכן אין להם כל נכונות ללכת לקראתנו מבחינת שמירת שבת וכל דבר קטן המזכיר דת מעצבן אותם ומעורר ויכוחים אינסופיים. ביתם אינו כשר כלל ואנו יכולים לשתות רק מים. בשל כל זה ביקשנו שיבואו אלינו, הם מאוד רוצים קשר עם הנכדים אולם לא על חשבון חופש הבחירה שלהם כהגדרתם. הם יכולים טכנית להגיע רק בשבתות וזה הזמן שהם נוסעים לבקר ברחבי הארץ את כל נכדיהם. שאלתי אותם אם ירצו לבוא לארוחת שבת ולהישאר ללון, הם סירבו בכל תוקף כי אינם מוכנים ללון בשום מקום חוץ מביתם (הם מבוגרים). חבל לי שאינם עושים דבר כדי ללכת לקראתנו ולפעמים אני אומרת לעצמי "מי צריך אותם" אבל בכל פעם שהילדים רואים אותם יש חיבור נפלא והילדים מתענגים על הפלא הזה שנקרא סבא ןסבתא שמפנקים אותם ולו לשעה קצרה, ואח"כ מדברים על זה המון. ליבי נשבר כשביתי מתחננת לראות את סבא וסבתא ושואלת מתי יבואו והרי אני יודעת שיבואו רק אם נזמין אותם בשבת וזאת איני יכולה לעשות. לפני כשבוע הם התקשרו ואמרו שצר להם מאוד הריחוק מנכדיהם ןהם מבקשים להגיע בשבת עצמה בצהריים לבקר כי זה הכי נוח להם מכל הבחינות, ניסיתי שוב להציע שיבואו לכל השבת וכמובן הם סירבו מייד ואמרו שאם אנחנו מתחילים עם "השטויות של הדת" הם מעדיפים לא לבוא כלל. בלית ברירה הסכמתי, והילדים שהבינו שסבא וסבתא יבואו שמחו נורא. כשבעלי שמע שהסכמתי שיבואו בשבת עצמה כעס עליי מאוד. ברור לי שאם נסרב לעניין הזה יקיץ הקץ על איזשהו קשר בינינו לבינם, גם כעת יש מתח רב. לפעמים אני בוכה ושואלת את בורא עולם - הרי עשיתי רצונך ושבתי בתשובה והנה אני מתייסרת בעבותות של גיהנום שרק חוזר בתשובה יבין. עבותות של דממה. שבתות ללא אורחים, חגים נטולי משפחה, לבד לבד. ליבי נחמץ מקנאה כשאני רואה כייצד חיים שכננו הדתיים מבית - חמולות של משפחות, כולם ביחד. אגב יש לנו קשר איתם, קשר חברי נחמד אבל בשבתות וחגים הם מעדיפים את המשפחות שלהם. בפסח כולם ידעו שאנחנו לבד לגמרי ולא אמרו דבר. אני מבינה אותם שהם רוצים חג משפחתי ללא אורחים זרים. מה ניתן לעשות בעניין הסבא והסבתא, האם בשל רגישות העניין נוכל להסכים שיבואו בשבתות מידי פעם בידיעה שיסעו אלינו במיוחד אם הם מזמינים את עצמם? הם טוענים שהם נוסעים גם ככה, אם לא אלינו אז לבן אחר וגם תוקפים את בעלי המון על כך שמצוות כיבוד הורים הוא שכח ובעיניהם לכבד אותם משמעו להניח להם להגיע בשבת עצמה. ואגב, הם עוזבים לאחר כמה שעות ואינם מוכנים להישאר עד מוצ"ש. אני לא רוצה לוותר על הקשר היחיד למשפחה שנותר לנו ולגרום בכך לילדיי לוותר על חוויה טבעית ועצומה בחיי כל ילד - הקשר עם הסב וסבתא. עצוב לי מאוד בעת כתיבת שורות אלו, איזה דור נוראי להיוולד בו, שיהודים שחוזרים לשורש שלהם, סובלים נורא וממש מנודים. בני משפחתי שהייתי קרובה אליהם כל כך במשך שנים לא טרחו אפילו לבקרנו אחרי שילדנו את הילדים כי "אי אפשר לבוא בשבת ואנחנו לא יכולים לנסוע עד אליכם בערב של יום עבודה". אנחנו גרים באזור חיפה והם במרכז הארץ. על העלבון הצורב מחלתי אבל אני כל כך רוצה שילדיי לא יהיו מנותקים מהמשפחה בגלל שהוריהם חזרו בתשובה. אודה לך על התייחסות מקיפה לשלל הבעיות שהעליתי. דתיה בודדה

תשובה

תיאורך נוגע ללב, טוב שאת מנסה בדרכי נועם לקרב את הוריכם והורי הוריכם ע"י ביקורים בימי חול. המקסימום שניתן לבוא לקראתם להזמינם לשבת, לכולה, ואם נסעו אח"כ, תוכלו להתעלם. אבל זאת בתנאי שילדיכם הקטנים לא יראו אותם נוסעים, או לא ידעו שנסעו בשבת, עד שיגלו, שאז כבר יהיו מחוסנים. מומלץ לכך מאוד, לגור ביישוב קהילתי דתי, כדי שהבדידות לא תפגע בכם. ועלייך לדעת, שהנביא כבר הבטיחנו, שגם על קושי כזה נתגבר בעתיד, כי ה' הבטיח לנו, הנני שולח לכם את אליה הנביא, והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם.