לכבוד הרב הגאון רצון ערוסי הי"ו שלום עליכם! ילמדנו רבנו: בהל' תרומות פ"ה הל' (ב) כת"ר: "אבל במקום שיש בו כהן אין תורמין מן הגרוגרות על התאנים אפלו במקום שדרכן לעשות תאנים גרוגרות". כלומר, משמע מהמלה "אפילו" שבמקום שדרכן לעשות תאנים גרוגרות ואין שם כהן תורם מן הגרוגרות על התאנים. וקשיא לי, שהרי בהלכה הקודמת כת"ר: "ואם רגיל לעשות תאנים גרוגרות תורם מן התאנים על הגרוגרות אפלו במקום שאין בו כהן". כלומר, במקום שרגיל לעשות תאנים גרוגרות לעולם תורם מן התאנים, ואם כן, מה חידש רבינו בהל' (ב)? שהרי מהל' א משמע דלעולם תורמין מן התאנים במקום שרגילים לעשות תאנים גרוגרות ואפילו כשאין כהן.
בתודה ובברכה
כלל א: אין תורמין לא מן היפה (=תאנים ולא גרוגרות). כלל ב: כשאין כהן, תורמין מן המתקיים (=גרוגרות ולא תאנים). כלל ג: כשאין כהן, וכשרגיל לעשות תאנים גרוגרות, תורם מן התאנים על הגרוגרות (=שמא יזדמן כהן ויתן לו מן היפה. דהיינו, תאנים, ואם לא יזדמן כהן, בין כך ובין כך הוא רגיל לעשות התאנים גרוגרות). כלל ד: כשיש כהן לעולם יתרום מן היפה, כלומר תאנים.
