בתורת ישראל, כשבני אדם סבורים שיש עוולות, או חלילה יש סובלים ודלים, שחייבים לסייע להם, אין רק זכות מחאה, כלפי השלטונות אלא חובת מחאה. אולם לעולם לעולם, המוחה או המוחים, צריכים לזכור שהם יהודים, והם אמורים להיות מתורבתים, ועם של ערכים. ולכן הם חייבים למחות, אבל בכבוד ובדרך ארץ, לא חלילה, בבוטות, או בשיסוי ובהשמצות, ובהכפשות, לא כאלה יעקב, הן משום שהמוחים צריכים לשמור על כבודם, והן משום שהם מחויבים בכבוד בעלי השררה, שהרי בעלי השררה בישראל אינם רודנים עריצים, אלא הם משרתים את אזרחי המדינה לפי הבנתם ולפי יכולותיהם. והם עובדים יומם ולילה. והם נשפטים אחת לארבע שנים, בבחירות דמוקרטיות ואם נכשלו, הם יוחלפו. אולם לצערנו, המחאות המתקיימות בימינו, אף שנושאיהן חשובים וחיוניים, אבל המוחים בד"כ נוהגים חלילה כעזי פנים ובאופן פרוע, כאילו היו פרחחים או אנרכיסטים, הם פועלים בדרך זו, משום שהם סבורים, בטעות, שרק בדרך כזו ישיגו רייטינג, והן משום שהם סבורים, בטעות, שעליהם להשיג הישגים מעשיים, על אתר. ומדוע הם טועים, כוחה של המחאה מתעצם, ככל שהנושא הוא אמתי ומדבר בעד עצמו, וככל שהמוחה, שמוחה בעד דבר צודק הוא נוהג באופן תרבותי, כך ההזדהות של השומעים אותו והרואים אותו, היא גדולה. צא וראה, כיצד האמהות עם העגלות והילדים שבו כל לב, גם בלי לדבר. וכיצד המוחים הבוטים גרמו לכך שיסלדו מהם. והם טועים, בכך שכל דבר נמדד אצלם בעכשוויות. ויש דברים, כמו שלום, כמו כלכלה, ותשתיות, וכיו"ב, שהם ארוכי טווח בביצועם, וגם צריכים הרבה שיקול דעת. ואף גם זאת, צורת המחאה הבוטה והתובענית, יוצרת מצב, שהמוחים מכתיבים לממשלה, או מחליפים את הכנסת, וזו אינה דמוקרטיה, אלא פיראטיות ואנרכיה. וגם בזאת הם טועים, יש מהמוחים או המסיתים אותם למחות, שכל כוונתם היא פוליטית, וכלום נשנה שלטון ע"י הפגנות רחוב?! וכלום נחליף שלטון כל שנתיים?! הרי זה אינטרס מובהק שהשלטון יהיה יציב ויישפט כל ארבע שנים. ואם גם זאת, המוחים מרשים לעצמם לפלוש לדירות פרטיות, לחסום תנועה, למרות שהם גוזלים זמניהם של הנוסעים, ואולי מעכבים נסיעת חירום הקשורה בפיקו"נ. וישש ששורפים פחי זבל ועגלו זבל, כל אלה הן עבירות בהלכה ובחוק, שמפגינים תרבותיים חייבים להימנע מכך מכל משמר. ועליהם לשקוד שהנושא שלהם יגיע לתודעת הציבור, ולתודעת השלטון, בדרך הברורה ביותר, והמכובדת ביותר. ושלא יהיה צל של ספק, שכאילו אני, או ההלכה, נגד מחאה, או מחאות, או נגד הנושאים שמחו כנגדם לאחרונה. כבר כתבתי בראשית דברי, יש חובת מחאה, ובוודאי בנושאים החברתיים, אבל אני חרד מאוד מאוד לשמירת ערכי הנצח של עמנו, אני חרד מאוד מאוד ליציבות השלטון בישראל. אני חרד מאוד מאוד שהדמוקרטיה שלנו לא תיהפך לאנרכיה. לפנים בישראל, הנביא בישראל, איש רוח, בלתי פוליטי כלל, היה משמש פה לכל ישראל ואומר למלך דברי תוכחה נוקבים, ולא אחת המלכים קיבלו בהכנעה את תוכחותיהם, נכון שהיו מלכים רשעים, שרדפו נביאים, ורדפו את עמם, אבל כנגד רודנים עריצים, יש צורך בכיכר תחריר. העם היושב בציון במדינת ישראל, יכול למחות בכבוד ובאופן מושכל מבלי לחקות את האזרחים המסכנים של המדינות השכנות, אשר נאלצים לאחרונה לצאת לכיכרות ולדרוש עוד דרישות ועוד דרישות, כי לא זכו למשטר של חופש כמו שזכינו אנו. תוכל להאזין באודיו באתר נצח ישראל הלכה יומית בעניין זה.